מפתה להזדהות עם ננסי פלוסי סביב ביקורה בטייוואן. התייצבות פומבית לצד הדמוקרטיה הטייוואנית מול השלטון האוטוריטרי הסיני, השואף לחסל את טייוואן כמדינה ריבונית. ופלוסי מניפה את דגל המאבק בסין שנים ארוכות - היא לא נזכרה בזה אתמול. ובכל זאת, הביקור הזה הוא במקרה הטוב טעות, במקרה הפחות טוב חוסר אחריות מקומם למדי.
טייוואן עבור הסינים היא בערך מה שמזרח ירושלים עבור חלק גדול מהישראלים. מבחינת סין, עצם הריבונות של הטייוואנים באי, זהו אקט של מרידה שמנוגד להיסטוריה הסינית, ומערער על שלמות הטריטוריה והאומה הסינית. זה לא סיפור שמתחיל ב-1949, אלא הולך מאות ואלפי שנים אחורה.
זה לא אומר שצריך להסכים למדיניות של סין, אבל זו עובדה, וזה הנתון איתו צריך לעבוד. הפרמטר הנוסף פה הוא שארצות הברית רואה בסין את האיום מס' 1 על ההגמוניה האמריקנית, ובצדק מבחינתה. הסינים מצד שני רואים בארצות הברית את הגורם הראשי שמונע מהם להגשים את שאיפותיהם לעצמאות גלובלית והגמוניה כלכלית, מדינית וצבאית.
לתוך המתיחות הזו נכנס הסיפור הטייוואני. הנשיא ביידן אמר במאי האחרון שאם סין תנסה לכבוש את טייוואן, ארצו תגיב בכוח צבאי נגדה. בשיחתם האחרונה, אמר נשיא סין שי ג'ינפינג לביידן כי "מי שמשחק באש, בסופו של דבר האש תשרוף אותו".
מענישה כלכלית ושיגור טילים לסביבת טייוואן ועד פעולה צבאית: @MoavVardi עם אפשרויות התגובה של סין לביקור פלוסי בטאיפיי, שעלול להוביל לעימות צבאי - מבלי שסין וארה"ב רוצות בו כרגע#חדשותהערב pic.twitter.com/Wq5zM2hrWX
— כאן חדשות (@kann_news) August 2, 2022
כלומר, כל המרחב סביב האי הטייוואני מלא כבר באדי דלק נפיצים מאוד. ועוד על כך נוסף עניין עיתוי הביקור של פלוסי - בעוד חודשיים ייערך כינוס המפלגה הקומוניסטית, בה היא צפויה להעניק לשי כהונה נוספת כנשיא, מה שיבצר עוד יותר את שלטונו בראש המעצמה. שי פשוט אינו יכול בעיתוי הנוכחי להיראות כמי שמוותר לארצות הברית בסוגייה הטייוואנית, שהיא כאמור סוגיית ליבה במדיניות של השלטון בביג'ינג ובאתוס הסיני באופן כללי.
האם זה אומר שאמריקה צריכה להיכנע לתנאי הטרור האלה של סין? ממש לא. יכולה ארצות הברית להחליט שהיא משנה את מדיניותה ארוכת השנים, ואומרת "לא עוד". מכירה בריבונות של טיוואן, פותחת שגרירות אמריקנית בטייפה ושגרירות טייוואנית בוושינגטון, ומפסיקה לנסות להלך בין הטיפות, אבל זה מהלך אסטרטגי עתיר השלכות. זה שינוי במדיניות החוץ האמריקנית שדורש תהליך קבלת החלטות שלוקח בחשבון את המשמעויות המדיניות הצבאיות והכלכליות של צעד כזה. זה לא משהו שעושים כבדרך אגב באופן אימפולסיבי.
מה היעד המדיני של ביקור פלוסי, חוץ מהמימד ההצהרתי שבעצם קיומו? לא ברור. אולי הוא קשור יותר לכך שפלוסי נמצאת על סף סיום הקריירה הפוליטית המרשימה שלה, וחושבת על המורשת שתשאיר אחריה, וביקור כזה בטייוואן יכול לשרת את העניין הזה. שגם זה לגמרי לגיטימי, אבל יש פה מחירים.
סין לא תוכל שלא להגיב על הביקור. עימות צבאי רחב לא משרת כרגע את שי, וזה תרחיש פחות סביר. אבל צעדי ענישה כלכליים יקרו כנראה, כמו פגיעה בחופש התנועה הימית והאווירית סביב טיוואן. העולם תלוי בתעשיית השבבים הטיוואנית, והגבלת תנועת הסחורות באזור, תפגע עוד יותר בשרשראות האספקה עליהן בנויה כלכלת העולם.
בנוסף, הסינים עומדים לבצע מהלכים צבאיים בעיקר לצורך הרתעה והקרנת עוצמה. כמו גיחות של מטוסי קרב למרחב הטייוואני, במסגרת תרגיל גדול שהצבא הסיני התחיל היום באזור. וזה כבר חיכוך גבוה שמייצר פוטנציאל לטעות עם השלכות הרסניות. נניח שטיל נגד מטוסים טייוואני מפיל מטוס סיני כזה בלי שטייוואן רצתה בכך - הסינים יגיבו בעוצמה, ותתחיל שרשרת תגובות שיכולה לדרדר את האזור לעימות צבאי רחב יחסית, שאולי גם ארצות הברית תיאלץ בשלב מסוים להתערב בו - מבלי שאמריקה התכוונה או הכינה את המערכות הצבאיות המדיניות והכלכליות שלה להידרדרות כזו.
וכל זה כתוצאה מהחלטה של יו"ר בית הנבחרים לקפוץ דווקא עכשיו לטייוואן, ביקור שאינו מהלך מתוכנן כחלק מאסטרטגיה כוללת של ארצות הברית. אם ביידן רוצה לשנות מדיניות מול סין, אדרבא. האמת הגיע הזמן. אבל ביקור פלוסי הוא דרך אגבית ועקומה למדי לעשות זאת שבצידה פוטנציאל נזק עצום. ככה לא בונים חומה.
