"למאמינים אשר יוצא עליהם למלחמה ניתנת בזאת הרשות להשיב מלחמה כי נגרם להם עוול. אללה יכול יוכל לחוש לעזרתם", זה היה הפסוק שאיתו החל מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, את נאומו האחרון והמכונן לפני שבוע שבמהלכו המשיך להכשיר את הקרקע לקראת עימות עם ישראל סביב סוגיית משאבי הגז והנפט בים התיכון שהמתיחות סביבה מגיעה לנקודת שיא.
לפי חלק מהפרשנים, הפסוק המדובר שנלקח מסורת אל-חג' בקוראן הורד לנביא מוחמד בזמן שהוא ואנשיו גורשו על לא עוול בכפם ממכה לעיר אל-מדינה ב-622 לספירה. הבחירה של נסראללה בפסוק הזה כמו כל מילה בנאומיו לא מקרית. את מה שהוא אומר בשפה הפוליטית הוא רוצה גם להגיד בשפה הדתית – אם צריך, אנחנו נילחם נגד העוול שנעשה לנו, כמו הנביא מוחמד אחרי שגורש ממכה. במקרה שלנו שוד הנפט והגז הגרסה הלבנונית.
בימים אלה ממש מציינים בשני צדי הגבול 16 שנים למלחמה ההיא, מלחמת לבנון השנייה, מלחמה שאחריה נכון להיום, השקט היחסי נשמר פרט לכמה תקריות ספוראדיות, כשמאזן ההרתעה או האימה קיים משני צדי הגבול. כל השנים האלה בחיזבאללה המשיכו להתחמש ביתר שאת, צברו ניסיון בלחימה בסוריה ולא הראו התלהבות יתרה ממלחמה עם ישראל. "אנחנו לא מעוניינים ממלחמה, אך לא פוחדים ממנה", היה תמיד הסלוגן של נסראללה ובכירי הארגון מתוך הבנה של ההשלכות הקשות של עימות עם ישראל על האוכלוסייה הלבנונית, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה.
אלא שנראה שלאחרונה משהו בלקסיקון השתנה ולפתע המילה "מלחמה" נשמעת יותר ויותר כאופציה ריאלית מבחינתו של מנהיג חיזבאללה. "זכויות או מלחמה", הייתה הכותרת של העיתון הלבנוני אל-אח'באר המזוהה עם הארגון יום אחרי הנאום בשבוע שעבר שבו איים לפגוע באסדת כריש ובעד בעד כריש, על אותו משקל של האיום שלו ממלחמת לבנון השנייה לירות רקטות לחיפה ובעד בעד חיפה. באותו נאום נסראללה אמר את המשפט הבא: "אם הברירה היא שלבנון לא תקבל סיוע ותמשיך להיגרר לקריסה, לרעב ולמלחמה פנימית, אז לא. אופציית המלחמה מכובדת הרבה יותר".
קרב רחפנים: שבוע אחרי הנאום המאיים - נסראללה ממשיך לאתגר את חופש הפעולה של ישראל, על רקע המתיחות סביב אסדת כריש#חדשותהערב @roysharon11 pic.twitter.com/BmAUu77vLe
— כאן חדשות (@kann_news) July 18, 2022
אז מדוע אחרי 16 שנים של שקט, פתאום אסדת כריש בים התיכון היא מה שגורם לנסראללה להכשיר את דעת הקהל בלבנון למלחמה? מנהיג חיזבאללה מזהה פה הזדמנות להפוך שוב למגן לבנון והפעם הגרסה הכלכלית, כשהוא מייצא את המשבר החוצה ומסיט את האש ממנו. אחרי הכל כמי שהפך לחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה הלבנונית, גם הוא מואשם באחריות למצב הכלכלי הקשה בארץ הארזים. יהיה מי שיגיד שבגלל זה , המחנה שלו איבד הרוב בפרלמנט בבחירות האחרונות, גם אם המחנה שמנגד לא מצליח להתלכד מולו.
בכל הנאומים האחרונים של נסראללה בנושא הוא מבהיר כי בראייתו המפתח להצלת כלכלתה הקורסת של לבנון נמצא מתחת למים, במילים אחרות משאבי הגז והנפט שלא מנוצלים בגלל המחלוקת עם ישראל. לשיטתו, בגלל המלחמה באוקראינה שיצרה מצוקת גז באירופה, יש ללבנון פה הזדמנות להכניס כסף לקופתה המרוקנת והיא חייבת לקבל את זכויותיה כאן ועכשיו.
כריש במים סוערים | האזינו לפרק ב"עוד יום"
לנסראללה יש בייס שיעי יציב, גם אם פה ושם יש סדקים. אבל גם הוא יודע שצריכה להיות סיבה מאוד טובה כדי לגרור את לבנון כולה להרפתקה מסוכנת עם ישראל. אחרי שנים, סוף סוף יש לו אולי סיבה טובה להתגרות בישראל, סיבה שמאפשרת לו גם להציג את עצמו כפטריוט לבנוני ולא ככזה שפועל רק למען הפטרון האיראני והשיעים, תוך שהוא מאגף מימינה את ההנהגה בביירות שממשיכה לבזבז, בראייתו זמן במשא ומתן עם ישראל בתיווך ארצות הברית. אותה אחת שנוטה אוטומטית לצד של ישראל ורוצה לגרום לכך שלבנון תפסיד. זה הנרטיב שלו.
חשוב להבין, נכון לכתיבת שורות אלה, נסראללה לא אומר שהחליט ללכת לעימות, אבל הוא לחלוטין רואה בכך אופציה ריאלית והוא גם מוכן לקחת סיכונים ולמתוח את הגבול בדרך לשם.
שיגור שלושת הכטב"מים לעבר אסדת כריש בהחלט עונה על הניסיון שלו לגרור באופן הדרגתי את הזירה למצב של תסיסה. הוא אמנם לא רוצה להיות מואשם כמי שגרר את לבנון למלחמה, אז הוא מנסה למשוך לישראל בצמות כדי לגרום לה לעשות פעולה שעשויה להצדיק תגובה משמעותית של הארגון.
במקרה הזה לא צריך פרשנות יותר מדי. הדברים שלו מדברים בעד עצמם והם עקביים ומבחינתו הפעולה של הכטב"מים היא מצב של WIN WIN כיוון שהיא יצרה סוג של דחיפות לפתור את הסכסוך הימי עם ישראל. אם זה יצליח במשא ומתן, הוא יוכל להגיד שזה בזכות אותם כטב"מים ואם לא אז יש לו בעיניו לגיטימציה לפעול כראות עיניו למען הלבנונים כמובן.
במחנה שמתנגד לחיזבאללה מן הסתם פחות אוהבים ההתלהמות הזאת של נסראללה וסבורים כי המשא ומתן הוא הדרך הנכונה והיחידה, אבל במדינה קורסת שבה השלטון המרכזי חלש וחיזבאללה הוא הארגון הכי מחומש והכי חזק בשטח, זה בעיקר תלוי בסייד חסן, שהפך עם השנים לאחד מהשחקנים המחושבים באזור, בטח כמי שמוביל כיום את המחנה הפרו איראני.
בימים אלה מציינים בחיזבאללה 40 שנים להקמת ארגון הטרור. נסראללה ציין בחודשים האחרונים 30 שנה בתפקידו כמנהיג הארגון אחרי החיסול של קודמו עבאס מוסווי. גם אם אלה נראים כמו פרטי טריוויה, אלה תאריכי אזכור שאולי עושים לצד השני חשק להמר קצת ולהזכיר את מה שהפך את חיזבאללה ואת נסראללה למה שהם – "הלחימה ביישות הציונית".
