הביקור הנשיאותי כבר מתקרב. לוח הזמנים עוד לא סגור סופית, אבל מתחיל להתקרב לזה. כלי התקשורת, וגם אני, מזייפים התרגשות. אין סיבה מיוחדת להתרגש, אבל בכל זאת ביקור של נשיא, ויהיו גם כמה התפתחויות חיוביות, גם אם לא דרמטיות. לקראת הביקור פורסמו אתמול (שני) שני סקרים על יחסם של הישראלים לביידן. אחד של המכון הישראלי לדמוקרטיה והשני של מכון הסקרים פיו. אם תקראו רק את הכותרות שלהם, תקבלו תמונה שמצטיירת כמו סתירה.
המכון לדמוקרטיה: רוב הישראלים לא סומכים על ממשל ביידן.
פיו: רוב הישראלים סומכים על ממשל ביידן.
ברצינות – כך כתוב. זו לא טעות. וגם לא בדיוק סתירה. השאלה איננה האם ישראלים סומכים על ביידן אלא מה משמעות המילה "סומכים" – ובאיזה עניין הם סומכים או לא סומכים עליו. מעניין לראות כיצד מכון ישראלי ומכון אמריקני ניגשים לשאלה הזאת. נאמר מראש: המכון הישראלי עושה את זה יותר טוב. כלומר, שואל שאלה יותר רלוונטית. מצד שני, המכון האמריקני מצייר תמונה שיש לה משמעות ארוכת טווח, תמונה של מגמה.
בואו לסקר המתגלגל של המדד: אם הבחירות היו נערכות היום, למי הייתם מצביעים?
עכשיו נסביר: המכון לדמוקרטיה שאל לא אם "סומכים" על ביידן באופן כללי, אלא אם סומכים עליו במה שהכי חשוב. מה הכי חשוב? הנה הבדל ברור בין המכונים. הישראלי קצת יותר מחובר למציאות – ומה שחשוב לישראלים עכשיו בהקשר האמריקאי זה איראן. השאלה בהתאם: ״במשא ומתן עם איראן על הסכם הגרעין, באיזו מידה אתה סומך או לא סומך על ממשל ביידן שיקפיד לקחת בחשבון את האינטרסים של ישראל". לא האם סומכים על ביידן, אלא האם סומכים עליו בהקשר של איראן, והאם סומכים עליו שיקפיד להתחשב באינטרסים של ישראל. על זה הציבור הישראלי אומר לא.
ביקור נשיאותי: דוד ביידן מגיע עם שק של הפתעות | עוד יום
מכון פיו שאל האם סומכים על ביידן שיעשה "את הדבר הנכון בענייני העולם״. זו שאלה סטנדרטית, שעוברת מדור לדור ומנשיא לנשיא. שאלה כללית שבוחנת כמה הישראלים רואים במנהיג האמריקני כוח חיובי בעולם. והתשובה – הם רואים. באופן כללי, נשיא אמריקאי זוכה בישראל לציונים גבוהים, כיאה למי שעומד בראש מעצמה ידידותית. על הנשיא בוש הישראלים סמכו רוב הזמן ברמה גבוהה, על הנשיא אובמה הרבה פחות, על הנשיא טראמפ שוב הרבה יותר, על ביידן פחות – יותר מאובמה פחות מטראמפ. השאלה הסטנדרטית השנייה שהאמריקנים שואלים על ישראלים ונשיא ארצות הברית היא שאלת ישראלים מול פלסטינים – במי הנשיא תומך יותר. האם זו שאלה מעניינת? מעיון קצר בנתוני המכון לדמוקרטיה ברור שלא כל כך. רק 2% מהישראלים ״מאוד מאמינים״ שביידן יביא לפריצת דרך ישראלית-פלסטינית. יותר מ-90% מהיהודים בישראל לא סבורים שצפוי הסכם בחמש השנים הקרובות. שינויים של הרגע האחרון בלו"ז ביקור ביידן בישראל: מלבד הפגישה עם לפיד והרצוג - נשיא ארה"ב ייפגש עם יו"ר האופוזיציה - לרבע שעה בלבד. ישראל וארה"ב יחתמו על הצהרה בעניין חיזוק שיתוף הפעולה בין המדינות - כולל התייחסות לשיתוף הפעולה האזורי של ישראל ומדינות המפרץ@gilicohen10 #חדשותהערב pic.twitter.com/LBpsst3aYB
לומר, הנושא לא בדיוק על הפרק. לכן, הוא גם פחות חשוב בהקשר לנשיא האמריקאי. אם אין התקדמות בזירה הפלשתינית, אבל יש בהחלט התפתחויות בזירה האיראנית, מה שחשוב הוא האם הנשיא ישמור על האינטרסים של ישראל בהקשר של איראן – לא האם הוא יתמוך באינטרסים של ישראל בהקשר של הפלסטינים. והתשובה היא לא. כלומר, ישראלים סבורים שביידן לא ישמור על האינטרסים של ישראל בנושא הכי חשוב להם. זו גם הסיבה שבגללה האמון הכללי בביידן נמוך יותר מהאמון שהיה בטראמפ. זו – וכמובן גם העובדה שביידן הוא נשיא דמוקרטי. בוחרי ימין בישראל איבדו את האמון שלהם במנהיגים של המפלגה הדמוקרטית, והחלו לראות את המפלגה ומנהיגיה כלעומתיים לישראל. זה החל כמובן בגלל ההקשר הישראלי-פלטסיני, ונגרר גם לתוך זירת איראן. נשיאים רפובליקנים, כמו בוש וטראמפ, נראו להם קשוחים ותומכים. נשיאים דמוקרטים, כמו אובמה וביידן, נראים להם פחות קשוחים, ולכן גם פחות מועילים במה שחשוב: עימות מול מדינה גדולה, חזקה וסוררת שאומרת שיש לה עניין בחיסולה של מדינת ישראל.
