תראו את הזעם ברחובות תוניסיה, האנשים האלה כועסים ויש להם על מה. הארץ בה נולד האביב הערבי, שהייתה התקווה של מיליונים במזרח התיכון, הדמוקרטיה הערבית היחידה באזור. זה היה נראה מאוד מבטיח, אבל אם שאלתם את עצמכם כמה קל להפיל דמוקרטיה במזרח התיכון, בואו תראו.
האיש שראיתם עכשיו הוא נשיא תוניסיה, קייס סעיד. בחודשים האחרונים הוא לוקח את תוניסיה לאחור, הוא עושה קונטרול Z על כל מה התוניסאים השיגו ב-10 שנים האחרונות. אז איך המדינה שהפיחה תקווה בכל כך הרבה אנשים, שמשטר דמוקרטי במזרח התיכון הוא אפשרי, נמצאת בדרך הבטוחה להפוך לדיקטטורה של איש אחד ואיך זה קשור לאחים המוסלמים?
הסיפור של קייס סעיד מתחיל בספטמבר 2019, אז התקיימו בחירות דמוקרטיות לנשיאות בפעם השנייה בתוניסיה של אחרי האביב הערבי. לא הרבה אנשים הכירו את סעיד, אבל במהלך הבחירות המועמד העצמאי הצנוע, שלא נתמך על-ידי שום מפלגה, הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהיבחר בסיבוב השני לנשיאה השביעי של תוניסיה. בזמנו הוא נתפס כמועמד החברתי, הרובין הוד של התוניסאים.
ההתחלה נראתה לא רע: סעיד הצליח להקים קואליציה עם מפלגת א-נהדה, השלוחה התוניסאית של האחים המוסלמים. יו"ר המפלגה, ראשד אל-ר'אנושי, קיבל את ראשות הפרלמנט ונראה היה שהמדינה בדרך ליציבות - ואז התחילו החריקות.
מאז שקייס סעיד נבחר לנשיאות התחלפו שלושה ראשי ממשלה. הקורונה הכתה במדינה הצפון אפריקנית והמצב הכלכלי הידרדר. סעיד והשרים שלו לא ידעו איך לטפל במגפה והתוניסאים התחילו לצאת לרחובות.
וכשזה הלך הרוח צריך למצוא אשמים ולפעול נגדם. אז הנשיא סעיד החליט שמספיק עם הדמוקרטיה. ב-25 ביולי 2021 סעיד הפיל את הרשות המחוקקת והרשות המבצעת של תוניסיה במהלך אחד: הוא פיטר את הממשלה והקפיא את פעילות הפרלמנט.
במונחים התוניסאיים מדובר בשבירת כללי המשחק ולא פחות מהפיכה של ממש. ההחלטות האלה של נשיא תוניסיה הציבו אותו ראש בראש מול האחים המוסלמים שהמפלגה שלהם א-נהדה הייתה ממליכת המלכים בפוליטיקה המקומית. ברגע אחד הם איבדו את כוחם בפרלמנט והפכו לנרדפים כמו מה שקרה לאחים שלהם במצרים.
בשורה התחתונה, כבר כמעט שנה שהמצב רק הולך ומסלים ונראה שהמועמד העצמאי האלמוני והצנוע בדרך הבטוחה להפוך לדיקטטור מזרח תיכוני קלאסי. הוא הקים ממשלת בובות והמתיק את זה במינויה של נג'לאא בודן כראשת הממשלה, הראשונה בעולם הערבי.
אחרי פיזור הפרלמנט הוא התחיל לרדוף את מתנגדיו באמצעות מעצרים ואסר עליהם לצאת מהמדינה, שחס וחלילה לא יהיו גולים שמלכלכים עליו. אבל רגע, שכחנו רשות אחת, הדובדבן שבקצפת - הרשות השופטת. קייס סעיד הכריז מלחמה על השופטים: הוא פיטר כל שופט שלא בא לו טוב בעין ופיזר את המועצה לבחירת שופטים. התירוץ לפיטורים היה שחיתות ותמיכה בטרור. קלאסיקה מזרח תיכונית.
אז אחרי שלקח לעצמו סמכויות מהרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת מה עכשיו? אדון סעיד, הדיקטטור בהרצה, רוצה לקבוע עובדות בשטח. בימים אלה ממש בתוניסיה נערכים למשאל עם על חוקה חדשה שצפויה להפוך את שיטת השלטון במדינה משלטון פרלמנטרי לנשיאותי. החלק הכי מפתיע בחוקה החדשה של סעיד הוא הפרדת דת ממדינה.
תומכי המהלך טוענים שאין לזה משמעות כי תוניסיה מדינה עם רוב מוסלמי סוני. אבל מבחינת קייס סעיד זה בינגו. אחרי שריסק את הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת, הוא סוגר חשבון גם עם הסמכות הדתית. ככה לא נשאר מי שיתנגד לו.
כרגע ההפגנות נגדו רחוקות מהמספרים של האביב הערבי, אבל קייס סעיד מצליח לאחד את השורות בקרב מתנגדיו, ככה נוצרת קואליציה מפתיעה של האחים המוסלמים והחילונים-ליברלים. בתוניסיה כבר יודעים לספר שקייס סעיד רוקח בריתות עם מנהיגים באזור ששמו איקס על האחים המוסלמים.
בסופו של דבר, קייס סעיד עושה פה הפיכה שלטונית, גם אם הוא הנשיא וגם אם זה על חשבון האחים המוסלמים. הוא מחזיר את תוניסיה 11 שנה אחורה לתקופת הרודנות. אבל החדשות האמיתיות הן שזה לא רק הסיפור של תוניסיה, הסיפור הוא שדמוקרטיה בשכונה שלנו זה כבר די פסה ב-2022.
מצרים, לוב, תימן, סוריה, האביב הערבי התחיל עם הבטחות ותקוות שהתנפצו מהר מאוד. בשנים שעברו מאז היללנו את תוניסיה שהצליחה למרות הכול להביא בשורה דמוקרטית לאזור. אבל זה הזמן להכריז: האביב הערבי מת איפה שהוא נולד.
