עד לפיזור הכנסת שיחקו שני הגושים הפוליטיים, גוש ביבי וגוש רל"ב, ב"משחק צ'יקן" לגבי מספר נושאים, וביניהם תקנות יו"ש. רוב חברי הכנסת תומכים, לגופו של עניין, בהארכת התקנות (למעלה משלושה רבעים מן החברים, להערכתי), אבל הליכוד בחר להתנגד להן באופן טקטי כדי לחשוף את הסדקים בקואליציה הממשלתית והצליח בכך.
משפוזרה הכנסת, תוקפן של התקנות מוארך אוטומטית מכח סעיף 38 של חוק יסוד: הכנסת, הקובע "כל חיקוק שתקפו היה פוקע ... תוך ארבעה חדשים לאחר שהכנסת החליטה להתפזר, או תוך שלושת החדשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת – יעמוד בתקפו עד תום שלושת החדשים האמורים". נשאלת אם כן השאלה מדוע כעת, משהושגה המטרה והכנסת פוזרה, אין גוש נתניהו מזדרז להצטרף למפלגות הימין והמרכז שבקואליציה ולדאוג בעוד מועד להארכת תוקף התקנות?
הסיבה המתבקשת לכך היא שגוש נתניהו סבור שגם בכנסת החדשה יתכן שיזדקק לאותו מנוף לחץ. התרחיש שאליו הגוש מתכונן הוא סיום סבב הבחירות הבא בתיקו, שיצריך שימוש באותו כלי: לחץ על מי שמעוניין בהארכת תוקף התקנות כדי שיצטרף לקואליציה עם הליכוד ולא עם מחנה רל"ב.
הנפגעים העיקריים מפקיעת התוקף (ההיפותטית) של תקנות יו"ש הם קרוב לחצי מיליון התושבים הישראלים שם, כ35% מהם דתיים-לאומיים וכ35% מהם חרדים. במשחק הזה הם בתפקיד התינוק של משפט שלמה. כמקובל במשחק צ'יקן, בהיעדר מלך חכם כשלמה, שמפסיק את המשחק באמצע ופוסק לרעת מי שהאיום שלו אמין יותר - המאיים אמין זוכה במשחק. באופן מעניין, הפוליטיקאים המייצגים את ציבור המתיישבים ביו"ש סבורים שהאיום שלהם אמין.
יתכן שיש הבדל מבחינה זאת בין הציונות הדתית ובין המפלגות החרדיות. מנהיגי מפלגת הציונות הדתית חשים, כנראה, שבוחריהם מוכנים לסכן במשהו את מעמדם המשפטי רק להביך את מפלגות המרכז באמצעות הצגתן כמי שאינן מסוגלות למשול בלי ברית עם מפלגות ערביות. החוזה בין הציבור שלהם והמפלגות הפוליטיות מאפשר התנהגות כזאת. אצל המפלגות החרדיות המצב קצת שונה: אצל חלק גדול יותר מן הציבור שלהם נתפסת המפלגה הפוליטית כסוג של שתדלן או שליח להשגת מטרות סקטוריאליות.
משום כך, ההצטרפות שלהם למהלך מראה, כי עד כדי כך הם מעוניינים בחזרתו של נתניהו לשלטון, שהם מוכנים להפקיד בידיו כעת כלים שיעמידו אותם בעמדת נאנסים בהמשך, ובלבד שלא יחלישו את מעמדו של הליכוד או יציבו אותם עצמם במעמד של "לשון מאזנים". הם אינם חפצים לשמש לשון מאזנים, והם נזהרים ממצב שבו יידחקו למצב שבו תהיה להם אפשרות בחירה בין שני הגושים. בשלב הנוכחי, כל דבר שיגרום למצביעיהם לראות בהם בני ברית פוטנציאלים של מפלגות המרכז והשמאל, אפילו בתמורה לדאגה לאינטרסים האידיאולוגיים והחומריים של המגזר, מסכן אותם בנדידת קולות לליכוד. כך גם צריך להבין את הקמפיינים שינהלו כעת.
