הזוועה - זוועת הירי בבית ספר היסודי בטקסס, מראות ההרג חסר הפשר, הסתמיות הארורה שלו, חוסר האונים, כל אלה מחפשים תשובה. מתי נשים לזה קץ, שאל הנשיא ג׳ו ביידן, לאחר הטבח השני בקטלניות שלו בתולדות בתי הספר של ארה״ב. זה הזמן "להפוך כאב לפעולה״, אמר הנשיא. תוכלו למצוא ציטוטים כאלה לאחר כל טבח, מזוויע יותר או פחות. אין ויכוח על הצורך בפעולה. הוויכוח הוא תמיד על השאלה איזו פעולה, ולמה היא מכוונת. ביידן רוצה לכוון אותה ל"לובי הנשק". יכול להיות שכך צריך לעשות, אבל לפני שעושים, או בעת שעושים, כדאי להיזכר מהו ומיהו לובי הנשק.
מה האתגר הכי גדול של מדינת ישראל? בואו להצביע - תנו ציון לבנט, לפיד, גנץ, ליברמן, מיכאלי, סער
וצריך להתחיל מזה: לובי לא יכול להצליח לאורך זמן אם אין לו תמיכה ציבורית חזקה, שאפשר להפוך מלובי ללחץ פוליטי. כך מצבו של הלובי למען ישראל, הנשען על תמיכה רחבה בישראל של הציבור האמריקני. כך מצבו של לובי הנשק - ונבדיל אלף הבדלות - שגם הוא נשען על תמיכה ציבורית רחבה. לא מדובר בקבוצה קטנה של מקצוענים שעושים מניפולציה לקונגרס. מדובר בקבוצה קטנה של מקצוענים שמאחוריה קבוצה גדולה מאוד של אמריקנים. כמה גדולה? כשליש מהבוגרים באמריקה הם בעלי נשקים. שליש. ארבעה מכל עשרה אמריקנים חיים בבית שיש בו כלי ירייה.
ועוד: מעשי הטבח התכופים לא הורידו את החשק של אמריקנים להחזיק בנשק. הם הגבירו אותו. בשנים האחרונות מכירות הנשק עלו. למה? לאמריקנים יש תשובות. הן הפוכות באופיין ממה שביידן היה רוצה לשמוע. הנשיא רוצה פחות נשק בידי אזרחים כדי שתהיה פחות סכנה. בעלי הנשקים אומרים שהם מחזיקים נשק כדי להגן על עצמם. ״בטחון אישי״, זו תשובת כשני שלישים מבעלי הנשק על השאלה למה הם זקוקים לו (63%). הטבח בטקסס ישכנע את מתנגדי הנשק לפעול כדי לסלק אותו מהרחובות. הטבח בטקסס ישכנע את תומכי הנשק לקנות עוד נשק, כדי לזכות בעוד מנה, או תחושה, של ביטחון.
בערך מחצית מהאמריקנים רוצים חוקי נשק נוקשים יותר. אבל אם כבר, מספרם של הרוצים חוקים נוקשים נמצא בירידה. ככל שהאלימות עולה, יותר אמריקנים מעדיפים לסמוך על נשק – ולא על חוקי נשק. והסיבה שטבח כמו שהיה בטקסס לא תשנה הרבה את דעתם היא הסיבה הבאה: האמריקנים חלוקים בשאלה האם הגבלת בעלות חוקית על נשק תוביל לפחות מעשי טבח. סקר מאביב 2021 מצא שכמחצית מהאמריקנים (49%) אומרים שיהיו פחות ירי המוני אם היה קשה יותר לאנשים להשיג נשק באופן חוקי, אבל יש יותר אמריקנים שאומרים ש-1. זה לא ישנה (42%), או 2. שאם החוקים יוחמרו יהיו עוד יותר מקרי טבח ( 9%).
מה קובע את עמדות האמריקנים בנושאים הללו? לא נאומים של הנשיא, גם לא המראות מטקסס. מה שקובע זו שאלת השימוש האישי. בעלות על נשק היא שקובעת. וכאמור, שליש מהאמריקנים מחזיקים בנשק - ואם תביטו בגברים בלבד, אזי מדובר בכ-40% אחוזים. ולמי שמחזיק בנשק יש עמדות אחרות מאלה של מי שאיננו מחזיק נשק, אפילו כאשר מדובר במצביעים לאותה מפלגה.
בקרב הרפובליקנים, בעלי נשק נוטים פחות להעדיף מדיניות שמגבילה גישה לנשק. דמוקרטים שאין להם נשק הם הקבוצה שהכי מתנגדת לנשק. הנה מספרים. רוב הרפובליקנים שאין להם נשק (57%) אומרים שהם בעד יוזמה להקמת מאגר נתונים ממשלתי פדרלי למעקב אחרי מכירות הנשק. מקרב מי שיש להם נשק - רפובליקנים - רק 30% יתמכו ביוזמה כזאת. הפערים בקרב דמוקרטים עם ובלי נשק קטנים יותר, אבל בכל זאת ניכרים לעין. לדוגמה, רוב בעלי הנשק דמוקרטים תומכים באיסור על כלי נשק אוטומטיים. אבל זה רוב קטן בהרבה לעומת הרוב בקרב מי שאין להם נשק. 65% תמיכה לבעלי נשק דמוקרטים מול 87% ללא-בעלי-נשק דמוקרטים.
נסכם: יהיה קשה. מן הסתם, בלתי אפשרי. מה יהיה קשה או בלתי אפשרי? קודם כל, להעביר חוקים נוקשים ואפקטיביים שימשטרו את תפוצת הנשק. כאשר מחצית מהאוכלוסייה צפויה להתנגד לחוקים כאלה, ובשנת בחירות לקונגרס, וכאשר הנשיא חלש פוליטית – זה פשוט יהיה קשה. ומה עוד יהיה קשה? לממש את החוקים. איך בכלל אפשר לעשות את זה, כאשר ארבעה מכל עשרה אמריקנים מחזיקים בנשק. איך בכלל אפשר לדמיין איסוף של נשק, או בדיקה מסודרת שלו, או חיפוש. התשובה: אי אפשר. אם האמריקנים רוצים יותר ביטחון בבתי הספר, הפתרון היחיד הוא שומרים. מן הסתם, חמושים.
