זה נכון גם לעוד כמה מקומות באזור ובעולם, אבל כשכל צד טוען שהוא ניצח בבחירות מסוימות, אז כנראה שאף אחד לא באמת ניצח. זוהי הכותרת המרכזית שיוצאת מהבחירות לפרלמנט בלבנון שהגיעו לקו הסיום.
אלה היו בחירות ייצריות במיוחד, קרב של ראש בראש אחרי ארבע שנים קשות במדינה שנמצאת על סף פשיטת רגל ויהיו שיגידו על סף מלחמת אזרחים שלישית. באופן די אירוני, תוצאות הבחירות לפרלמנט בביירות משקפות לא מעט את המצב העגום שאליו הגיעה המדינה שעד לפני עשרות שנים זכתה לכינוי השוויץ או הפריז של המזרח התיכון, מדינה מפוררת או ליתר דיוק מפולגת מתמיד.
"ניצחנו" התגאה נסראללה בנאום הראשון אחרי תוצאות הבחירות בלבנון, אבל אז הודה: "אין למחנה של חיזבאללה כבר רוב בפרלנט, יש לשתף פעולה"@kaisos1987 #חדשותהערב pic.twitter.com/6TXPck7Hzy
— כאן חדשות (@kann_news) May 18, 2022
איך שלא מסתכלים על זה, זאת הייתה אי הצבעת אמון של הציבור הלבנוני במערכת הפוליטית. שיעור ההצבעה קרס מ-49% בבחירות ב-2018 ל-41%. אלה שכן הלכו לקלפיות לא נתנו רוב לאף מחנה או שכפי שאנחנו מפשטים זאת אצלנו, לא למחנה המזוהה עם חיזבאללה ולא למחנה המתנגד לחיזבאללה.
נתחיל במחנה המזוהה עם חיזבאללה. עובדתית המחנה של חיזבאללה איבד את הרוב שהיה לו בפרלמנט מ-2018, רוב של 71 חברי פרלמנט מתוך 128 היושבים בבית המחוקקים בביירות. למחנה הזה יש, לפי החישובים של התוצאות, פחות מ-65 חברי פרלמנט. כשמסתכלים קצת יותר עמוק פנימה לתוצאות ובעיקר לספירת הקולות, מבינים שהסיעה של חיזבאללה עצמה עשתה את העבודה וחבריה אפילו קיבלו יותר קולות בבחירות האלה. בתנועת אמל השיעית של נביה ברי, רוב המועמדים קיבלו פחות קולות, אבל הם כן הצליחו לשמור על כוחם ולמעשה חיזבאללה ואמל עשו את העבודה (28 מושבים שניהם).
האויב של נסראללה | עוד יום עם יואב זהבי ורועי קייס
איפה היה העקב אכילס? גם אצל הנוצרים מארונים וגם אצל הדרוזים. אצל הנוצרים מארונים וזה היה די צפוי, הזרם הלאומי החופשי של ג'בראן באסיל, חתנו של הנשיא, לא הצליח לשחזר את ההישג שלו מ-2018, אבל גם כאן חשוב לומר שהוא הצליח לעמוד על הרגליים עם 18 מושבים ולהישאר גורם רלוונטי. עקב אכילס נוסף היה אצל הדרוזים - שם שני פוליטיקאים ותיקים מטעם חיזבאללה נבעטו החוצה, טלאל ארסלאן וויהאם והאב.
בנאום של נסראללה אתמול אחרי הבחירות הוא קודם כל הכריז שמבחינתו הוא ניצח כיוון שהמחנה שלו, כך לדבריו, קיבל מהציבור את רשת הביטחון הפוליטית והפרלמנטרית בעיקר בכל מה שקשור לנשק של חיזבאללה והלגיטימיות של הארגון אחרי קמפיין ארוך שנים שנועד לפגוע בארגון ובמשאביו.
צילום: אי-פי
אלא שפה הגיע האבל כי גם נסראללה הודה בפה מלא שאין לו כבר רוב כמו שהיה ב-2018: "אולי מה שקרה הוא לטובה שלאף מחנה אין רוב. ראינו מה קרה כשלנו היה רוב ב-2018 ומה קרה כשלמחנה השני היה רוב ב-2009. הציבור מצפה שנשתף פעולה". בתרגום חופשי, נסראללה רוצה להיראות כמי שמתגייס להוציא את העגלה הלבנונית מהבוץ, להתניע את ההליכים הנדרשים בזירה הפוליטית – הקמת ממשלה חדשה ובחירת נשיא.
אלא שפשוט זה לא יהיה כי במחנה שמתנגד לחיזבאללה יש אווירת ניצחון. מי שמצייר את עצמו כמנצח הגדול של הבחירות הוא היריב המר של חיזבאללה, סמיר ג'עג'ע, הפוליטיקאי הנוצרי, שמפלגתו, "הכוחות הלבנוניים", הגדילה את כוחה והשתוותה לכוח של מפלגתו של ג'בראן באסיל, בעל בריתו של נסראללה. גם הסעודים בסוג של אופוריה עד כדי כך שיום אחרי זרימת התוצאות השגריר הסעודי בביירות צייץ פסוק מהקוראן שבו הוא מודה לאל על הניצחון של מתנגדי חיזבאללה, בראשם ג'עג'ע שהפך לבן היקיר של הסעודים במקום ראש ממשלת לבנון לשעבר, סעד אל-חרירי, הסוני, שהותיר את העדה שלו ללא הנהגה בבחירות האלה.
בפועל, גם למחנה המתנגד לחיזבאללה אין באמת רוב או משהו שמתקרב לרוב, הוא בעיקר יכול לקלקל ולחסום את המחנה השני ולכן על פניו אנחנו במצב של תקיעות. הפערים בין ג'עג'ע לנסראללה והדם הרע שם הוא כמו שמן ומים. לא משהו שיכול כרגע להתכנס לממשלת אחדות לאומית.
מה שכן אולי יכול להזיז משהו הוא מה שקרה בתווך בין שני המחנות, כניסתם של לא מעט מועמדים עצמאיים חדשים שמזוהים עם המחאה נגד השלטון ב-2019 לפרלמנט (14-15 לפי הפרסומים). הם עשויים להוות לשון מאזניים של כל מחנה ולהיות מחוזרים מתמיד. אם יש אור חלש בקצה המנהרה הלבנונית אז הוא שם.
לא בכדי בזמן נאום נסראללה מה שעניין לא פחות את כלי התקשורת בלבנון הוא ההתכנסות של אותם חברי פרלמנט חדשים, שהצליחו לדחוק פוליטיקאים ותיקים החוצה, בבית מלון בביירות כדי לאחד כוחות.
בין השורות של דברי נסראללה אתמול היה אפשר למצוא גם ביקורת על שיטת הבחירות שגורמת לכך שמועמדים באזור אחד נבחרים במספר קולות קטן ובאזור אחר במספר קולות הרבה יותר גדול, מה שלא משקף באמת את רצון הבוחר. "צריך לעשות אזור בחירה אחת במקום 15", הציע נסראללה.
אלא שנכון לכתיבת שורות אלה, לא ברור אם תקום ממשלה או ייבחר נשיא שיוכלו בכלל לדון בסוגיה הזאת שמן הסתם עומדת במחלוקת קשה במדינה שבה המפתח העדתי מעצב את חוק הבחירות וכללי המשחק הפוליטיים.
בשורה התחתונה - פתרון התסבוכת הפוליטית בלבנון לא נראה בהישג יד במדינה שזקוקה כמו אוויר לנשימה לשלטון מתפקד כדי לעשות את הרפורמות הנדרשות שישכנעו את הקהילה הבינלאומית שכדאי לחזור להשקיע בלבנון הקורסת. נראה שיעברו לא מעט מים בנהר הליטאני עד שלבנון תנצח באמת.
