הם או אנחנו - הגרסה הלבנונית

הם או אנחנו - הגרסה הלבנונית
אחרי ארבע שנים קשות במיוחד שכללו קריסה כלכלית, מחאות, אסון כבד בנמל ביירות ומשברים פוליטיים - הלבנונים ילכו מחר להצביע לקלפיות במה שנראה כמו התקווה האחרונה של ארץ הארזים לצאת לדרך חדשה
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
מחאות בלבנון ב-2019
צילום: צילום: אי-פי

ביום ראשון בבוקר, 15 במאי, זה יקרה. הלבנונים ילכו לקלפיות אחרי ארבע שנים קשות במיוחד. מה לא קרה בארבע שנים האלה? קריסה כלכלית על סף פשיטת רגל, מחאה נגד השלטון, אסון כבד בנמל ביירות, משברים פוליטיים על בסיס יום יומי וקיטוב עדתי שנראה שעלול להתפוצץ בכל רגע. זאת גם הסיבה שהיו מי שחששו שהבחירות האלה לא באמת יוכלו להתקיים. אפילו נייר לפתקים בקלפי היה נראה כמו נס.

האויב של נסראללה | עוד יום עם יואב זהבי ורועי קייס

"הבחירות האלה הן כמו קרב שבירת עצמות בין שני מחנות", הסביר לי השבוע אזרח לבנוני בעילום שם. הנטייה של חלקנו היא להקל בבחירות שמתקיימות אצל השכנים ותוצאותיהן, אבל במקרה הזה מדובר בבחירות חשובות במיוחד. יש מי שסבור שאולי זאת התקווה האחרונה של ארץ הארזים לצאת לדרך חדשה. אחרים סבורים שמה שנראה זה עוד קצת מאותו דבר וההידרדרות תימשך.

"אני אעזוב את לשכת הנשיאות ב-31 באוקטובר ולא אישאר שם עוד רגע אחד". את הדברים האלה אמר השבוע נשיא לבנון, מישל עון, בריאיון רגע לפני הבחירות לפרלמנט שיקבעו במידה רבה מי יחליף אותו בכס הנשיאות בבעבדא.

הגנרל הנוצרי עון נכנס לתפקידו לפני קצת פחות משש שנים אחרי ואקום בכס הנשיאות. הכניסה שלו לארמון הייתה ניצחון גדול בעבור מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, בעל בריתו הקרוב של עון, שקיבל נשיא ידידותי בטח לעומת הנשיא הקודם, מישל סלימאן, שהיה מזוהה עם המחנה שמתנגד לחיזבאללה.

בבחירות ב-2018 במחנה של חיזבאללה השיגו רוב בפרלמנט אחרי שהזרם הלאומי החופשי הנוצרי שבראשו עומד חתנו של עון, ג'בראן באסיל, גרף הישג נאה. המפסיד הגדול של אותן בחירות היה סעד אל-חרירי, מיודענו, ראש הממשלה הסוני לשעבר, שסיעתו התכווצה בערך בשליש לעומת הבחירות ב-2009.

אלא שמאז הרבה מים עכורים עברו בארץ הארזים והחשש הגדול מבחינת חיזבאללה שהוא יתקשה לשחזר את ההישג של 2018 עם בעלי בריתו, בראשם אותו באסיל שהפופולאריות שלו נמצאת בצניחה. בלבנון רבים רואים בו מושא ללעג וכאחד הביטויים המובהקים לשחיתות ולכישלון המדינה. "הבחירות האלה הן כמו מלחמת לבנון השנייה רק במישור הפוליטי", אמרו בחודשים האחרונים בכירים בחיזבאללה. הם סבורים כי מתנהלת מערכה בינלאומית ואזורית נגדם בניסיון לקצץ את כוחם בבחירות לפרלמנט ולתת פתח לדיון על סוגיית הנשק של חיזבאללה. 

הבחירות בלבנון הן אירוע מורכב ומסובך, בייחוד כשמדובר בבחירות אזוריות (15 אזורי בחירה). בכל זאת, גם הן מבוססות במידה רבה (כמו כל דבר בארץ הארזים) על האיזון העדתי העדין שגובש אחרי מלחמת האזרחים השנייה בהסכם טאיף, אותו הסכם שחילק את מוקדי הכוח בין 18 העדות המוכרות במדינה. לא בכדי הפרלמנט הלבנוני, על 128 מושביו, מחולק שווה בשווה בין מוסלמים לנוצרים ובין שיעים לסונים (28 חברי פרלמנט לכל עדה).

יש מי שסבור שאולי זאת התקווה האחרונה של ארץ הארזים לצאת לדרך חדשה. אחרים סבורים שמה שנראה זה עוד קצת מאותו דבר וההידרדרות תימשך

מאז חיסולו של ראש ממשלת לבנון, רפיק אל-חרירי, בפברואר 2005 בלבנון החלוקה הפוליטית הגסה היא לשני מחנות מרכזיים – מחנה ה-14 במארס, המחנה שמזוהה עם מתנגדי חיזבאללה, בזמנו אלה שקראו לנסיגת סוריה מלבנון בעקבות רצח אל-חרירי. מחנה ה-8 במארס, המחנה שמזוהה עם חיזבאללה וחבריו. המחנות המדוברים לא מתחלקים לפי עדות, אבל מן הסתם המחנה של חיזבאללה יותר בעל צביון שיעי ואילו המחנה המתנגד לו יותר בעל צביון סוני.

בבחירות האלה מבחינתו של נסראללה לא נראה שהאתגר הגדול הוא בבייס השיעי, גם אם יש פה ושם ניצני התנגדות לארגון ובעיקר להיותו שלוחה של טהראן. 13 מועמדים הציב חיזבאללה בבחירות, לצד 17 מועמדים של בעלת הברית השיעית, תנועת אמל של הפוליטיקאי הבלתי נגמר, נביה ברי.

האתגר כמו שצוין קודם לכן הוא בעיקר הקול הנוצרי או במילים אחרות כמו שנסראללה אמר בשיחות סגורות, לעזור לבעלי הברית. לא בכדי נסראללה הזמין לארוחת שבירת צום משותפת במהלך הרמדאן את שני בעלי בריתו הנוצריים שלא הכי מיודדים אחד עם השני, ג'בראן באסיל (החתן של הנשיא ויו"ר הזרם הלאומי החופשי) וסלימאן פרנג'ייה, יו"ר זרם הנפילים ומקורבו של נסראללה כדי לאחד שורות במחנה שלו.

למה חשוב לאחד שורות? כי במחנה שמנגד שמתנגד לחיזבאללה ניצב מנהיג חדש - ישן ויהיו שיגידו כוכב עולה, הפוליטיקאי הנוצרי דוקטור סמיר ג'עג'ע, יושב ראש הכוחות הלבנוניים שבשנים האחרונות צובר יותר ויותר כוח. מי שבעבר היה מפקד בפלנגות במלחמת האזרחים השנייה. 

כבר בבחירות הקודמות לפרלמנט מפלגתו של ג'עג'ע הכפילה את כוחה וזכתה ב-14 מושבים. כיום הוא נתפס כאיש שהכי מטריד את נסראללה בזירה הפוליטית והסיבה גם כן קשורה למה שיקרה אחרי הבחירות, כלומר הבחירות לנשיאות. אם ג'עג'ע יצליח למנוע מהמחנה של חיזבאללה רוב בפרלמנט, אז חלום הנשיאות(משרה ששמורה לנוצרים מארונים) עשוי להיות בהישג יד וזה הסיוט הכי גדול של נסראללה.

"ציוני, ציוני, סמיר ג'עג'ע ציוני", היו הקריאות שנשמעו בימים האחרונים בעצרת בחירות שבה נאם נסראללה בדאחיה בביירות. בעבור חיזבאללה ג'עג'ע נתפס כמי שעומדים מאחוריו כוחות גדולים – ארצות הברית, ישראל, סעודיה ועוד. נסראללה כבר כינה אותו רב מרצחים אחרי שתומכי חיזבאללה נורו למוות בחודש אוקטובר האחרון, מה שהצית קרבות רחוב שהזכירו ימי מלחמת האזרחים. במחנה של חיזבאללה האשימו שאנשיו של ג'עג'ע ארבו לתומכי חיזבאללה ואמל שהגיעו להפגין נגד השופט שמנהל את החקירה של האסון בנמל ביירות, טארק אל-ביטאר, שבחיזבאללה חוששים שינסה להטיל עליהם את האחריות לאסון ולמי שהיו אחראים על מחסן האמוניום החנקתי שהתפוצץ.

דף המספרי של ג'עג'ע הוא שהברית הזאת בין חיזבאללה לבין בעלי בריתו הנוצריים שהחזיקו במוקדי הכוח בשנים האחרונות היא שהובילה את לבנון למצבה העגום – קריסה כלכלית, שחיתות פושה בכל פינה, בידוד בזירה הערבית והבינלאומית בגלל חיזבאללה ותלות בטהראן, הפטרון של חיזבאללה. נסראללה מן הסתם מודע היטב לביקורת עליו ועל המחנה שלו שהלכה וגברה עם המחאה נגד השלטון ב-2019.

בימים האחרונים הוא מנסה להסיט את האש ממנו באמצעות דף מסרים יצירתי שקשור לסכסוך הימי בין ישראל ללבנון ולמשא ומתן התקוע בעניינו, מה שמונע מהלבנונים לקדוח גז ונפט וליהנות מהפירות הכלכליים. ב-2019 נאלץ נסראללה לחרוק שיניים ולתת אור ירוק לחזרה למשא ומתן העקיף עם ישראל בצל המצב הכלכלי הקשה.

אלא שבימים אלה הוא סבור שלבנון צריכה להתחיל לקדוח באזורי המחלוקת מבלי לבקש רשות מהאמריקנים שמתווכים בין הצדדים ואם ישראל תמנע זאת מהלבנונים, אז חיזבאללה יכול למנוע מהם לקדוח בצד שלהם, בשדה כריש למשל. בכך הוא מנסה להטיל על המחנה השני שקשור לארצות הברית את האחריות למצב הכלכלי הקשה של לבנון.

שלא תטעו במחנה שמתנגד לחיזבאללה לא חסרות בעיות, בייחוד בכל מה שקשור לקול הסוני. סעד אל-חרירי, יו"ר זרם אל-מוסתקבל, שהיה המנהיג הפוליטי הבולט של העדה החליט שלא להתמודד הפעם במחאה על המצב במדינה ומנסה לדכא את ההצבעה למורת רוחו של ג'עג'ע. הסיפור היותר גדול הוא הדם הרע בין אל-חרירי לבין מי שהיו פטרוניו במשך שנים והתאכזבו ממנו, הסעודים, שהחליטו הפעם ללכת בכל הכוח על ג'עג'ע, במילים אחרות להעביר את הקולות של הסונים אליו.

הבעיה היא שאל-חרירי הבן הותיר ואקום בקרב הסונים שכרגע לא ברור מי ייכנס אליו. פואד א-סניורה, ראש הממשלה הזכור לנו ממלחמת לבנון השנייה, הוזעק ברגע האחרון להריץ רשימות בעידוד הסעודים כדי לא להותיר את הזירה ריקה. הסונים באופן מסורתי יותר מזוהים עם המחנה שמתנגד לחיזבאללה מן הסתם, אבל גם שם לחיזבאללה יש כמה מועמדים שמזוהים עם המחנה שלו.

מלבד שני המחנות המוכרים (המזוהה עם חיזבאללה והמתנגד לא), ישנה עוד שאלה מעניינת והיא האם העצמאיים יצליחו להגדיל את כוחם, קרי רשימות שהן לא בהכרח מהמפלגות הישנות והמוכרות, אלא למשל מזוהות עם אנשי המחאה ששטפה את לבנון נגד השלטון באוקטובר 2019. בבחירות הקודמת תשעה חברי פרלמנט עצמאיים בלבד נבחרו. השאר פנים ישנות. לאור העובדה שגם הפעם שיטת הבחירות מתאימה את עצמה למפתח העדתי, קשה לראות שינוי דרמטי בחזית הזאת. אבל כדאי לשים לב.

עוד אלמנט שכדאי לשים לב אליו הוא שיעור ההצבעה, האם יגדל דווקא בעקבות המחאה נגד השלטון השנוא בניסיון לשנות או יצנח כחלק ממצב הרוח הלאומי הירוד וחוסר האמון בשיטה הפוליטית הקיימת. ככלל מגמת ההשתתפות בבחירות לפרלמנט בלבנון נמצאת בירידה מאז 2009. אז נרשמו 54 אחוזי הצבעה. ב-2018 נרשמו 49 אחוזי הצבעה.

מה שאולי יכול קצת להעלות אותם הם "קולות הימאים הגרסה הלבנונית", במילים אחרות הקולות של הלבנונים בחו"ל שהפעם מספרם גדל (225 אלף לבנונים בחו"ל מתוך 3.97 מיליון בעלי זכות הצבעה בתוך לבנון). אותם אלה שעזבו את ארצם ומקווים שהבחירות האלה יחזירו את לבנון למסלול הנכון, מה שיאפשר להם לשוב למולדתם -  פעם השוויץ של המזרח התיכון והיום יותר גבינה שווייצרית מחוררת שתוקפה עומד לפוג.

הפופולריים