שלשום, בשעת ערב מאוחרת, נראה שבית המשפט המחוזי בנצרת עלול היה להראות לא כהיכל הצדק אלא כאתר צילומים של תוכנית ריאליטי. דמיינו כי השופט בתוכנית אומר לצדדים כי בקרוב תהיה "החלטה דרמטית", בעקבות התנהלות המשתתפים בתוכנית; וכי באפשרות המשתתפים לבחור אחד משניים: לבקש שינוי בפורמט או לפרסם הודעה מיוחדת על כך שהם ממשיכים בתוכנית תוך שאינם מערערים על כך שהיא נערכת כראוי.
אלא שזאת לא תוכנית ריאליטי, אלא משפט רצח, רצח של נערה יפה ויקרה, תאיר ראדה ז"ל. המשתתפים אינם כוכבים לרגע, אלא אדם שהורשע ברצח טוען לחפותו ולחירותו, ונציגי מדינת ישראל, שטוענים כי מדובר ברוצח אכזר שצריך לחזור לכלא. ובעיקר, השופטים הם שופטים אמיתיים, שלא מכריעים איזו מנה טעימה יותר אלא בסוגיות של חיי אדם.
הסיכוי האחרון של זדורוב | עוד יום
קשה לדעת מה עומד מאחורי הצעד החריג, לשון המעטה, של השופט אשר קולה. שאמר שלשום – לפי תמלול לא רשמי של הקלטת הדיון שהוציאה הפרקליטות - כי "באופן הזה איני יכול לשפוט בתיק בנפש חפצה" והציע לתביעה "להגיש בקשה כזאת (לפסילתו, להבנת כולם) או שתודיעו הודעת אחרת". הודעה אחרת, שוב, להבנת הצדדים, היא הודעה של הבעת אמון בבית המשפט. הודעה כזאת, יש לומר, אינה רק חסרת תקדים אלא גם בסיס כלשהו בדין הישראלי. ואם נחזור לדוגמה מקודם, נדמה היה שהשופט קולה מחפש אחר שרשרת חסינות.
כבוד השופט קולה הוא שופט מכובד, עתיר נסיון. הוא יודע היטב כמה חריגים דבריו כי לא פרש מהתיק רק בשל אמה של תאיר ז"ל, אילנה ראדה. הוא ודאי מבין איזה מסר עולה מה"אפשרויות" – שהציע לצד מסוים מאוד בתיק. איך הדברים עלולים להתפרש.
ננתח רגע את האפשרויות שהעמיד השופט קולה. אפשרות ראשונה: שיבקשו לפסול אותו. אולי יסכים; אז, ניתן להניח על סמך ההתנהלות עד כה, לא יסתפק בפרישה אלא יוסיף ויאמר שלא הייתה עילה, כדי למנוע לזות שפתיים ועוד אמירות שרומזות על אשמת המדינה בכל העניין.
אפשרות שנייה, לשיטתו, שיקבל גיבוי מצד מסוים בתיק שמצהיר לו נאמנות, הצהרת תמיכה שיוכל להתלות בה. די בכך כדי להיות מהלך בעייתי ביותר. האם שופט באמת יכול לשפוט ללא משוא פנים אחרי שצד מסוים נדרש והסכים להוציא הודעת אמון פומבית? לא סתם אין אפשרות כזאת בדין הישראלי.
ואם לא די בכך, אמר ראש ההרכב, כי מתנהל נגדו קמפיין בתקשורת. כשסניגורו של זדורוב הפנה אצבע מאשימה לפרקליטות, השופט שתק. הצדדים מנוסים ומבינים - שתיקה כהסכמה. איש לא העז לומר כי מה שבית המשפט מכנה קמפיין הוא במידה רבה הבעת עמדות ואמירות חריגות ביותר של השופטים - בעיקר השופט קולה - במהלך תיק מתנהל.
ברגע אחר לא שתק ראש ההרכב, ואמר כי "יש דברים שלא את כולם אני רוצה לחשוף... נעשו כאן דברים שלדעתי אסור שייעשו במדינה מתוקנת". דברים חמורים ביותר, הנאמרים מפי גורם שיפוטי בכיר ביותר. לבקשת הפרקליטות כי יבהיר אותם – לא נענה.
ראויה לציון כנותו של השופט קולה; הוא לא ניסה למרוח במשפטים של "איני מכיר פרסומים אלא רק את חומר הראיות". אך עם כל הכבוד לכנות, אם השופט חש בלחצים עד כדי הגעה למצב הזה, שהוא עצמו מתאר כקשה ביותר, אולי עליו להציב לעצמו שתי אפשרויות, ולא לצדדים: להתעלם מהם לחלוטין או לפרוש מן התיק. כך או כך, עליו להביאם לכל הפחות לידיעת נשיאת העליון והגורמים הרלוונטים. הרי לא יעלה על הדעת שסגן נשיא בית משפט המחוזי יותיר אמירה כזאת באוויר.
תיק זדורוב ידע לא מעט גלגולים, כותרות וסערות. אבל אפילו בפרופיל התקשורתי הגבוה שמלווה את התיק מתחילתו, מה שקרה ביממה וחצי האחרונות, זכאי לתואר "דרמה". בהבדל ניכר מתיקים מתוקשרים ומעוררי עניין אחרים בעבר ובהווה, מהדיון הראשון במשפט החוזר, בית המשפט עצמו תופס כותרות כמעט כמו העדים והראיות בתיק.
