הנה הוכחה שיהודים בישראל ובארה"ב ימשיכו להתקוטט גם בדור הבא

ההוכחה שיהודים בישראל ובארה"ב יריבו גם בעתיד
סקר הוועד היהודי-אמריקני העלה כי אמריקנים חושבים שמותר להם להתערב בנעשה בישראל. הישראלים מצד שני, חושבים שמוטב שלא יתערבו במה שקורה בארץ
מחבר שמואל רוזנר מחבר שמואל רוזנר
Getting your Trinity Audio player ready...
דגלי ישראל וארה"ב
צילום: צילום: פלאש 90

יש לא מעט שאלות בסקר הוועד היהודי אמריקני של יהודי ישראל ויהודי ארצות הברית, בני דור ה״מילניאלס״. מיהם בני הדור הזה? לאמריקנים יש חיבה לחלוקה של החברה לבני דורות שונים, שלהם שמות שונים. המילניאלס מכונים גם דור ה-Y, בניהם ובנותיהם של ה״בייבי בומרס״ (בעיקר), וקצת של אנשי ונשות דור ה-X. וכדי שלא נסתבך, נתמקד בעיקר: הסקר בחן עמדות של יהודים בני 25-40. בישראל ובאמריקה.

מכל ממצאיו, יש לטעמי רק אחד שחשוב באמת. כך לפחות, בכל מה שנוגע להשוואה בין שתי הקבוצות הללו, וההבדלים ביניהן. אמריקנים חושבים שמותר להם להתערב במה שקורה בישראל – ישראלים חושבים שמוטב שלא יתערבו במה שקורה בישראל. הרבה אי הבנות, אכזבות, קמפיינים ותקוות נובעים מהממצא הזה, שאינו במיוחד מפתיע, אבל הוא חד משמעי. ובעיקר, הוא מלמד על מה שחושב הדור שבקרוב יהיה דור ההנהגה בשתי הקהילות. כלומר, על כך שאי ההבנות ושאר הדברים שמנינו כנראה יימשכו גם בעשורים הבאים.

מה דעתכם על יפעת שאשא ביטון כשרת החינוך?
מה דעתכם על מפכ״ל המשטרה, קובי שבתאי?

שאלונים מהסוג הזה מולידים הרבה ממצאים שנראים יפה, וממצאים שמחייבים מחקר המשך. האם אתה בעד יהודים? כן! האם את אוהבת יהודיות? בטח! האם חשוב שישראל תעזור לאמריקנים, ושאמריקנים יעזרו לישראל? בהחלט! אלה שאלות קלות, שהתשובות עליהן קלות, כל עוד אין בהן פירוט ממשי של מה שנדרש. הנה דוגמה: הישראלים נשאלו אם הם מעוניינים ״בקשרים עמוקים יותר״ עם הקהילה היהודית באמריקה. 60% בערך אמרו שכן. כמה עולה להם להגיד כן? מה המשמעות של אמירת כן? נניח שהיו שואלים גם ״האם את/ה מעוניינ/ת בקשרים עמוקים יותר עם הדרוזים / יפנים / ארמנים / בריטים / בודהיסטים / אוסטרלים״ – הרעיון ברור – האם הייתם אומרים לא? למה שתסרבו לקשרים עמוקים יותר עם מישהו? אם מציעים לכם, מן הסתם תקחו. אולי קצת יותר עם יהודי אמריקה מאשר עם אחרים, אבל לא בטוח. לא שאלנו, אז לא נדע.

קחו שאלה אחרת. כמה נחוצה העברית לזהות היהודית? כאן יש הפתעה. האמריקנים אומרים שחשובה. אם כך, אחת משלוש אפשרויות ניכרת: או שהמחקר בדק יהודים מאוד לא טיפוסיים לאמריקה, שיודעים עברית. או שהיהודים מרגישים שהעברית חשובה לזהות, ומכיוון שאינם יודעים עברית, משמע שהזהות לא כל כך חשובה להם. או שהיהודים חושבים שהם יודעים עברית. מה זאת אומרת? זאת אומרת שהם יודעים כמה מילים, מהבר מצווה, או מהטיול לישראל, או מבית הספר של יום ראשון. יודעים כמה מילים בעברית, וזה באמת חשוב לזהות היהודית שלהם. האם זה אומר שילמדו עברית? לא. האם זה אומר שידאגו שבניהם ובנותיהם ידעו עברית? גם לא. מה זה אומר? שאלה טובה. אגב, כדאי לברר, כי הממצא בהחלט מפתיע.

השאלות הממוקדות יותר בישראל הן אלה שנותנות תשובות ברורות יותר למשהו שאפשר להשתמש בו, להפיק ממנו לקחים של ממש. אחת הזכרנו, תכף נראה את ממצאיה. היא נוגעת למידה הרצויה של מעורבות של יהודים אמריקנים בגיבוש מדיניות ישראל. אבל נקדים לה שאלה אחרת. כדאי להקדים לה שאלה אחרת, כי החיבור של שתי אלה מלמד עוד יותר עד כמה יהיה קשה לנהל שיחה בלי תקלות בין יהודים ישראלים ליהודים אמריקנים.

השאלה טריוויאלית: האם אתם מאמינים שפתרון אמיתי לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בר השגה? הישראלים נתנו את התשובה שהייתם מצפים לה מיהודים ישראלים בני 25 עד 40. לא כל כך מאמינים. כלומר, 56% לא מאמינים, ועוד 24% שכן, ועוד 20% שלא יודעים. ובמילים אחרות, רק רבע מאמינים שיש פתרון בר השגה. האמריקנים, כדרכם של אמריקנים, וגם כדרכם של מי שלא ממש מבינים את הסכסוך הזה, לא לעומקו, אופטימיים. פחות מחמישית מהם אומרים שאין פתרון בר השגה. יותר ממחציתם (52.3%) אומרים שיש. שימו לב, שיעור הישראלים שאומרים שאין פתרון דומה מאוד לשיעור האמריקנים שאומרים שיש פתרון. זה פער גדול ומשמעותי. זה פער שבחיבור לשאלת המעורבות במדיניות מייצר בעיה.

למה הכוונה? הישראלים חושבים שאין פתרון לסכסוך. הם גם חושבים שאמריקנים לא צריכים להתערב בענייניה של ישראל. האמריקנים חושבים שיש פתרון לסכסוך. הם גם חושבים שאמריקנים צריכים להתערב בענייניה של ישראל. זה מזמין צרות. גם כי האמריקנים ינסו להתערב – מה שישראלים לא רוצים. וגם כי הם ינסו להתערב לכיוון הפוך ממה שהישראלים מניחים שאפשרי – כלומר, ינסו לדחוף את ישראל (בזירת הסכסוך) לכיוון של פתרון שרוב הישראלים סבורים שאיננו אמיתי ואיננו בר השגה.

אפשר להציג את זה גם כך: אם האמריקנים היו מאמינים בפתרון, אבל לא רוצים להתערב, לא הייתה בעיה. מחלוקת כן, בעיה לא. הם לא היו מתערבים, הישראלים לא היו מתרגזים. בדומה, אם הישראלים היו דוחים התערבות אבל מאמינים שיש פתרון לסכסוך, לא הייתה בעיה, לפחות לא גדולה. אמנם ההתערבות האמריקנית הייתה נראית להם מיותרת ולא במקומה, אבל מכיוון שהיו מתערבים כדי לקדם את מה שרוב הישראלים ממילא מאמינים בו, זה לא היה ממש מרגיז, רק קצת מרגיז.

המצב כרגע, אם מביטים בנושא הספציפי הזה, הוא הכי בעייתי שאפשר: גם מחלוקת על עצם ההתערבות, וגם מחלוקת על מהות ההתערבות. אם אתם מחפשים להוסיף למדורה עוד קצת דלק, נגלה לכם שמבין האמריקנים שסבורים שיש פתרון לסכסוך, כמעט רבע (!) חושבים שהפתרון הנכון הוא מדינה דו-לאומית (מהישראלים שמאמינים שיש פתרון רק 5% רוצים בפתרון כזה).

הנה כי כן, למדנו משהו. יהודים ישראלים ויהודים אמריקנים באים לשולחן השיחה ביניהם עם תובנות אחרות ועם ציפיות אחרות. אלה אומרים: אין פתרון, ואל תנסו להתערב. אלה אומרים, יש פתרון ובכוונתנו להתערב. זה מבטיח שלא יהיה שקט. זה מבטיח פרנסה לעוד הרבה שנים לכל אותם ארגונים יהודים שמקדמים את הדיאלוג היהודי הישראלי-אמריקני.

(גילוי נאות: גם אני מועסק בארגון שזו אחת ממטרותיו, המכון למדיניות העם היהודי).  

הפופולריים