לפני שבוע וחצי בערך החלה עונת הרחצה בישראל. הסוכות נפתחו והמצילים הגיעו. כמה עולה לפתוח חוף מוכרז, כזה עם סוכה ומציל? שני מיליון שקל בערך. אבל על זה צריך להוסיף עוד מיליון וחצי שקל בכל שנה לתחזוקה שוטפת.
לרשויות המקומיות זה לא משתלם בכלל. בשנה שעברה נפתחו 157 חופים מוכרזים לרחצה. בחישוב פשוט, רק עבור אחזקה וטיפול שוטף ל-157 חופים זה יוצא 200 מיליון שקלים בשנה. בכמה משרד הפנים מתמרץ את הרשויות עבור התחזוקה מדי שנה? 14 מיליון שקל. אפשר להבין למה הרשויות המקומיות ממש לא רוצות לפתוח יותר חופים מוסדרים.
כל כך צפוף בחופי הים המוכרזים, שהחוויה המדהימה של שמש ואוויר צלול הופכת להיות מצרך נדיר. בגלל משבר האקלים ובגלל יזמי נדלן ובגלל מערכת הביטחון, רצועת החוף שלנו הולכת ומצטמצמת. יש שיגידו נעלמת. כמה נעלמת? לכל אדם עם מגבת יש פחות משני סנטימטר חול. אז מה עושים? הרצון שלנו הוא להישאר בחוף עם מציל. אבל בגלל שאין מספיק חופים עם מציל, המציאות היא שרבים מאיתנו הולכים לחוף לא מוכרז כדי לא להידחס עם כל עם ישראל לאותה משבצת.
אבל אז מה קורה? הסכנה גדלה. מנתונים שנאספו במהלך עונת הרחצה עולה ש-90% ממקרי הטביעה מתרחשים כשאין שירותים של מציל. בוועדת הפנים של הכנסת בשנה שעברה התברר שמשרד הפנים דווקא הכין תוכנית להכרזה על 23 חופים נוספים. רק מה הבעיה? אין תקציב.
אלה הם הנתונים הכי עדכניים לגבי חופי הרחצה המוכרזים: 104 לאורך הים התיכון, 31 חופים סביב הכנרת, 16 חופים לאורך ים המלח וארבעה חופים בים סוף. בסך הכול 155 חופים מוכרזים. רגע, משהו פה לא מסתדר. בשנה שעברה נפתחו 157. זאת אומרת, לא רק שלא גדלו מספר החופים המוכרזים, מתברר שנעלמו שניים השנה. כל היודע דבר מוזמן לדווח. בין המוצאים יוגרל מקום בחוף רחצה מוכרז.
