אין לי סימפטיה לזמרים מתגזענים בפסטיבל עין-גב. איזה צורך מצא לו אתמול (שלישי) שלמה גרוניך לחלק את הקהל שלו לכאלה שהם יוצאי אשכנז וכאלה שהם - נו... המילה הזו, שמאז 1981 ברור שהיא מגונה, מעליבה, משפילה וראוי היה לה שתיכנס עם השד בעצמו לבקבוק ולא תצא ממנו עד קץ ההיסטוריה.
ויותר מזה - איך העז הקהל ההומוגני (לדעתו של גרוניך) לצחוק מהבדיחה התפלה, העבשה, הדוחה הזו ולא קם ונטש או לכל הפחות פצח בשריקות בוז? ישנן מלים בשפה העברית שראוי היה מזמן לשבור להן את המפרקת.
שלמה גרוניך בהופעה: "כולם כאן אשכנזים ששרים יפה, אין כאן אפילו צ'חצ'ח אחד"https://t.co/20rMGyAo9x pic.twitter.com/bjSD3i9qXd
— כאן חדשות (@kann_news) April 19, 2022
מה עוזרת לנו ההתנצלות הגרוניכית אם נהיר וברור לנו שכך הוא חושב? מה שוות לנו יצירות מופת כמו "נואיבה", פרויקט נפלא כמו "מקהלת שבא", הלצה מוזיקלית כמו "שירים פשוטים", כשבסוף מתברר שגרוניך הוא סתם בן אדם, אוכל, שותה, גזען.
האזינו לטור הדעה של דב גיל-הר בכאן רשת ב
הילדים שלנו התקדמו - עכשיו תורנו/ דורית אסרף-מזרחי
בחדשות כמו בחדשות - אין רגע דל. אחרי יום ארוך שעוד רגע נגמר - התחילו הציוצים, ההודעות והטלפונים. אז גרוניך אמר צ'חצ'חים. הנעלבים מתחילים לגנות, ואני? לא נעלבת לרגע. המומה מהמשפט המיותר שיגרור אחריו התעסקות מיותרת עוד יותר, אבל לא נעלבת. כי ברור לי שהמילה צ'חצ'חית לא קשורה אליי.
שלא תתבלבלו, אני מרוקאית גאה. גם אשכנזייה גאה. ישראלית. בכל כתבה שלי תשמעו או תקראו "דורית אסרף-מזרחי". לא ממש משאיר מקום לספק. אבל אותי חינכו שהמילה "צ'חצ'חים" היא עבריינים, פושטקים או פושעים. ואני יודעת שאני לא. אז מי הנעלבים? מי רואה את עצמו ככזה? לא אני.
סערת גרוניך | נסלי ברדה, מנחת פסטיבל עין גב, ל-@DovGilHar: אמרתי את מה שכל בן אדם היה אומר במקומי. רבים ממי שראיתי הזדעזעו. זה היה ברור שצריך להעמיד את הדברים במקומם. חיכיתי לסוף של הבדיחה, זה לא הגיע. האוזניים שלי, ושל כל מי שיש לו שכל בקודקוד, התחילו לבעור #הבוקרהזה pic.twitter.com/Ko7HwmncNb
— כאן | רשת ב (@ReshetBet) April 20, 2022
אולי בישראל של 2022 לא ממש צריך להתרגש מכל קשקוש, להיות מספיק בטוחים בעצמנו, במי שאנחנו. אולי אם נלמד את הילדים שלנו שבישראל של המאה ה-21 אין באמת הבדל בין מכלוף לברקוביץ'. בדיוק כמו שאבא שלי לימד אותי כבר במאה הקודמת. אבא שלי, המרוקאי שעלה לארץ בגיל 17 ולכן יש לו מבטא, שדובר יותר משש שפות אבל יש לו שגיאות בעברית כי הוא למד לבד לקרוא משלטים ברחוב, שהגיע ממשפחה של עשרה ילדים וגדל במעברה. הוא לימד אותנו ששם המשפחה שלנו - אסרף - הוא בדיוק כמו שם המשפחה של אמא שלנו - יוסילביץ'.
הוא, שהסבתא האשכנזייה והמושלמת שלנו קראה לו "פרענק", שסחב והתמודד עם כל הדעות הקדומות, לא נתן להם לחלחל אלינו הביתה. הוא לימד אותנו שלהיות בן אדם טוב זה הכי חשוב ולא משנה מה השם שלך. שהשכלה זה חובה, שנהיה חרוצות וגם לא להיעלב מכל שטות.
כשמוניתי לראש תחום התרבות בחטיבת החדשות של תאגיד השידור, לא עניין איש מה שם המשפחה שלי או העדה שלי. בימינו, איך אפשר לדעת? כשאסרף הופך לאסף וכשטולילה הופך לטל. ואגלה לכם עוד משהו. הילדים של היום בכלל לא מכירים את המילה הזאת. זאת מילה של זקנים, של פעם – כמו "מודָה" או "פינג'אן". הם התקדמו – עכשיו תורנו.
