פחד, חשדנות ומלחמת החמץ

פחד, חשדנות ומלחמת החמץ
לפני שרצים לפרשנויות פוליטיות וסקרים אחרי ההתפטרות של סילמן - אולי כדאי לעצור ובכל זאת לחשוב על פירורי החמץ. הקרב על החמץ הוא בסך הכל עוד סימפטום של מלחמת התרבות שמנהלת החברה היהודית בישראל. עוד מלחמה שבה העסקנים מאוד נחרצים, אבל הציבור בעיקר רוצה שקט
author author KAN11.Web.Components.TextItem.AuthorItemModel
מאפיית לחם בירושלים, אפריל 2016
צילום: צילום: שלומי כהן, פלאש 90

טרם יבשה הדיו על ההתפטרות המהדהדת של חברת הכנסת עידית סילמן, ואנחנו כבר בחישובים פוליטיים: תסריטים, מנדטים, חיבורים, רכילות פרלמנטרית מכל הסוגים. מירוץ הסוסות והסוסים לממשלה הבאה החל. מירוץ הסוסות והסוסים לבחירות הבאות החל. הסיבה נשכחה, נזנחה. אולי משום שאף אחד לא באמת מאמין שסילמן החליטה לפרק את הקואליציה בגלל כמה פירורים של חמץ, אולי בגלל שמסעיר יותר לדבר על מירוץ סוסים מלדבר על פירורים של חמץ.

קואליציית בנט-לפיד - ההתרסקות? | עוד יום 

• אם שוב יהיו בחירות, כבר החלטתם מה אתם הולכים לעשות? הצביעו

• איפה אתם מעדיפים לגור: בקיבוץ? בבאר שבע? בירושלים? בערבה? גלו לנו 

אבל כדאי לעצור לרגע, ובכל זאת לחשוב על הפירורים, ועל החמץ. עוד יהיה זמן לדברים אחרים. עוד יהיו תסריטים וסקרים, פירוקים ומיזוגים. כמה חודשים של בחישה פוליטית לפנינו, לא יקרה כלום אם נבזבז עוד דקה על החמץ. ואולי כדאי להתחיל בתזכורת הטריוויאלית הזאת: לא בפעם הראשונה ממשלת ישראל נכנסת למשבר בגלל עניינים שנראים כמעט זניחים של דת ומדינה. לא בפעם הראשונה שהציבור מתקשה להבין אם מדובר בסיבה או בתירוץ.

המפד"ל פרשה מממשלת רבין הראשונה, אחרי שכמה מטוסים נחתו בערב שבת. זו באמת הייתה הסיבה? קשה להאמין. פרשת העברת משחן של חברת החשמל בשבת הותירה את ראש הממשלה אהוד ברק פצוע וחבול. זה באמת היה בגלל המשחן? ומה עם סילמן – זה באמת החמץ?

התשובה היא לא. סילמן לא עזבה בגלל החמץ. התשובה היא גם כן. סילמן עזבה בגלל מה שהחמץ מסמל. החמץ הוא תירוץ – במובן הטקטי. הסבר דחוק למהלך מטלטל. החמץ הוא גם סיבה – במובן המהותי. הוא מסביר את בעיית העומק שיש לנשים ואנשים כמו סילמן לחבור למפלגות כמו מרצ להקמת קואליציה.

בסופו של חשבון, קואליציה היא חבורה שפועלת למען מטרה משותפת, הכוונת הספינה המדינתית באזימוט מסוים, לחוף מסוים. אלא שהחוף של ניצן הורוביץ והחוף של עידית סילמן הוא חוף אחר, והאזימוט אחר, וברגע מסוים, בלב הים, כשהיעד המקורי הולך ומתרחק, אחד מהספנים מוכרח לרדת עם סירת הצלה ולשוט לכיוון אחר.

יש מי שחושבים שסילמן גנבה מנדט. הם צודקים, אבל היא לא הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה. זו נורמה שהשתרשה כאן, ועד שהבוחרים לא יחליטו להעניש את הפורשים, כנראה שתימשך. יש גם מי שחושבים שסילמן החזירה את המנדט. גם הם קצת צודקים. הסקר של אתר המדד, שאנחנו עדיין בעיצומו (ונשמח אם תשיבו עליו כאן), מלמד שחלק ניכר מבין מי שהצביעו לימינה בבחירות הקודמות כבר לא חושבים שיצביעו למפלגה שוב.

הם לא יצביעו לה שוב, גם בגלל החמץ. אנחנו שואלים על החמץ, ומבקשים להראות כמה תוצאות ביניים, על פי מפלגה. רוב מי שמתכוונים להצביע לימינה מתנגדים להכנסת חמץ לבתי חולים. האם זה אומר שהם רוצים שיחטטו בתיקים של מי שנכנסים לבתי החולים? לא, זה לא אומר שהם רוצים חיטוט. רובם רוצים שיהיה איסור, בלי להגזים באכיפה. בהנחה שאם יש איסור – הרוב לא יביאו חמץ. כמו שהיה עד שהחרדים החליטו להתאמץ לאכוף, וכמו שהיה עד שבג״ץ החליט לאסור לאכוף. כמו שהיה לפני שהחמץ בבתי חולים הפך לעניין של קטטה פוליטית על שטות.

וכבר אמרנו: החמץ הוא תירוץ, לא סיבה. אבל הוא בהחלט משמעותי כסמן של מה שמפריע לקואליציה של בנט ולפיד לתפקד. הוא בהחלט משמעותי כסמן של מה שמקל על סילמן (ואולי בהמשך גם על אחרים) לחבור למחנה של הליכוד ונתניהו.

הקרב על החמץ הוא בסך הכול עוד סימפטום, כמו רבים אחרים, של מלחמת הפחד והחשדנות שמנהלת את החברה היהודית בישראל. אלה מפחדים שעוד רגע המדינה היהודית נעלמת, תחת ערימות של חמץ. אלה מפחדים שעוד רגע יישלל מהם החופש לאכול מה שהם רוצים, תחת פיקוח של משטרת החמץ.

הפחד של כולם מובן, ואפילו מוצדק. מצד אחד, המדינה אכן נעשית חילונית יותר, והחרדים והדתיים המבקשים למנוע זאת נאחזים באמצעים שרק מחמירים את המצב. הם כמעט מאלצים את שוחרי החופש להבריח חמץ לבתי החולים. הם כמעט מכריחים את שוחרי החופש להיאבק על זכותם לשום דבר.

מצד שני, במגזר המתעצם דמוגרפית ומתחזק פוליטית, ניכרת שחצנות, שמתלווה אליה יצר של נקמנות. שוחרי החופש, המבקשים לבלום את השינוי החברתי ולצמצם את משמעויותיו, נאחזים באמצעים שרק מחמירים את המצב. הם מבריחים את סילמן ושכמותה ממחנה השותפות למחנה הבדלנות והרודנות.

מה רוצה סילמן – היא באמת רוצה להקים משטרת חמץ שתמנע משוחרי החופש לאכול את מה שמתחשק להם? היא באמת חושבת שמשטרת חמץ תהפוך את ישראל למדינה שיש לה יותר זהות יהודית? מה רוצים שוחרי החופש – הם באמת רוצים לוותר לגמרי על כל סממן של יהודיות במרחב הציבורי? הם באמת סבורים שהתעקשות על סנדוויץ׳ מצדיקה את מחיר הניכור והקיטוב המתלווה אליו

אם תשאלו את הפוליטיקאים ואת העסקנים, בעיקר אם תשאלו אותם בשיחה פומבית ומוקלטת, תקבלו תשובה קולנית, לוחמנית: כן, זה מה שאנחנו רוצים. אם תשאלו את האזרחים, בשקט, ברוגע, תקבלו תשובה קצת פחות נחרצת. אלה כמו אלה מעדיפים הבנות, מעדיפים חיים של דו קיום נינוח. אבל הם מפחדים והם חשדנים. הם – כלומר כולנו – תקועים במלחמת תרבות, שבעיקר בגלל הפחד אף אחד לא רוצה להיות הראשון שיפסיק אותה.

הפופולריים