העובדה שתיק זדורוב מספק כותרות וסערות באופן קבוע כבר ידועה לכל. אבל הכותרות והסערות מהדיון היום יכולות להשפיע על עוד שורה ארוכה של תיקים אחרים לחלוטין.
הדרמה במשפט זדורוב | מומחה מהמכון לרפואה משפטית על דוכן העדים: בפרקליטות אילצו אותי לתת חוות דעת שלא האמנתי בהן#חדשותהערב @CBeyar pic.twitter.com/1yKn0nwprp
— כאן חדשות (@kann_news) March 20, 2022
במהלך הדיון במשפט החוזר היום, עלה לדוכן העדים עד הגנה מעניין במיוחד. מעניין, כי בדרך כלל- בתיקים אחרים הוא עד תביעה: ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל. העניין לא הסתיים בכך, אך קודם הבהרה קצרה: קוגל העיד מטעם ההגנה עוד בסיבוב הראשון של המשפט, כשכתב חוות דעת בתקופה שעבד באופן פרטי, טרם חזר למכון לרפואה משפטית והחל לעמוד בראשו.
הדרמה במשפט זדורוב: הקרב שהתפתח היום בין התביעה לבין ראש המכון לרפואה משפטית ד"ר קוגל, שהיה עד הגנה - יכול להשפיע לא רק על התיק הזה, אלא גם על תיקים נוספים. בפרקליטות אומרים: ידענו את משמעות המהלך, אבל לא היה מנוס. הדיווח של @almog_tamar ב-#חדשותהערב pic.twitter.com/tqlg7SjNoM
— כאן חדשות (@kann_news) April 6, 2022
ברור היה מראש, אם כך, שהתביעה לא תוכל "לוותר" לד"ר קוגל, מרגע שעלה כעד הגנה; שזאת לא תהיה חקירה מלטפת. מבחינת הפרקליטות, על הפרק רוצח שעלול להשתחרר. על כן צריך לחקור ולשאול ולהילחם על התיק, כדי למנוע זאת. ניתן היה להבין, אם כך, אם התובעת הייתה חוקרת באסרטיביות את ראש המכון אם היה לו קשר עם ההגנה גם במסגרת תפקידו במכון, אם העביר להם מסמכים ועוד שורת שאלות. לא שאלות נעימות או קלות, אך מובנות.
עושים סדר במשפט זדורוב | האזינו לעוד יום
אלא שהתביעה הלכה כאן עוד צעד קדימה, צעד שייתכן שהיה רחוק מדי, עם שאלות שנכון לעכשיו קשה לראות כיצד הן משרתות את הפרקליטות. כפי שדיווח חן ביאר מתוך אולם בית המשפט, התובעת המנוסה, עורכת הדין שרון הר ציון, הציגה לקוגל פסקי דין שבהם נמתחה עליו ביקורת והטיחה בו שאין לו בעיה לעוות נתונים ולהסתיר מידע.
ד"ר קוגל לא נשאר חייב, בכל זאת, גם לו יש ניסיון ומוניטין. כך השיב: האמת לא מוצאת חן בעיניכם אז אתם יוצאים נגדי, בשביל חצי נקודה במשפט את שורפת את המועדון. הוא אישר: צעד מסוים אולי לא היה הכי אתי, אך הוסיף כי טוב שזה יצא.
אבל הסיפור האמיתי – או הבעיה האמיתית - טמונים במשפט אחר של קוגל. "חוות הדעת שלי טובות", אמר, "רק כשאני נותן אותן במכון של המדינה". והוסיף: "אתם בפרקליטות לא עיכלתם את העובדה שהמכון כבר לא עובד אצלכם".
וזה בדיוק העניין: אצל מי המכון עובד?
בישראל קיים מכון אחד לרפואה משפטית. משמעות הדבר, שכאשר יש גופת קורבן עבירה, לדוגמה, היא מנותחת במכון. חוות הדעת של הרופא/ה שניתחו את הגופה, מועברות למדינה, ואם יש תיק, הם גם המעידים כעדי תביעה, מטעם המדינה. לנאשמים, או גורמים אחרים שמעוניינים בכך, אין יותר מדי כתובות חלופיות. וגם כשהן קיימות, המשקל שניתן להן בבתי המשפט הוא בדרך כלל נמוך בהרבה מהמשקל של הרופאות והרופאים המומחים של המכון.
ד"ר קוגל, יש לומר, התריע על המצב הזה לא אחת ואמר שיש מקום למכון אחד נוסף לפחות. הוא לא היחיד. גם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מנדלבליט חשב שיש מקום למכון נוסף. גם השופט שקבע שיהיה משפט חוזר, חנן מלצר, הביע את דעתו סמוך לפרישתו מבית המשפט העליון שהמצב הנוכחי לא תקין. למעשה אפילו הייתה ועדה שדנה בכך והחליטה על הקמת מכון נוסף. זה היה לפני שלוש שנים, ועדיין לא קרה, על אף שכאמור - רבים רצו.
אך השאלה, כפי שפתחנו, אינה רק אם ומתי יקום מכון נוסף. אלא מה יקרה מחר בבוקר, בתיקים אחרים. כיצד תוכל אותה פרקליטות, שהטילה היום ספק באמינות ד"ר קוגל, לטעון לאמינות המוחלטת שלו ושל רופאיו במכון בכל תיק אחר. אם לא נפתח כאן פתח, שנאשמים לא מעטים ינסו לנצל ולהכנס דרכו לעבר טענה שחוות הדעת שניתנו בתיק שלהם היו בעייתיות, גם אם זה לא המצב. נכון הדבר, שצוות התביעה בתיק לא צריך לשקול שיקולים כאלה, אלא להסתכל על התיק שלפניו ולהלחם עליו. השאלה אם במסגרת המלחמה המובנת הזאת, לא יפלו קורבנות אחרים.
