נכנסו לתוך מטע התמרים ושם זה היה - גן עדן. מדשאה שלא רואים את סופה, ציוצי ציפורים וריח חזק של דשא קצוץ שעליו כמה בתים קטנים, ובקצה הדשא - המים הכחולים של הכינרת בחורף, קנים צומחים מתוכם. ושקט. קול של מים ושל ציפורים. המקום היפהפה הזה היה פעם קיבוץ האון. היום הוא יישוב קטן עם הרבה אדמות פנויות - וכדי לגור בגן העדן הזה אנשים מוכנים לשלם הרבה מאוד כסף.
האזינו לפרק בהסכת חיות כיס
על חורבות קיבוץ האון אמור לקום יישוב חדש - אבל עשרים שנה לאחר שהוחלט לפרק אותו לא נבנה בו בית אחד. במשך השנים האלה מתקיים ויכוח - מי יהיה זכאי לבנות את ביתו על קו המים? האם הקיבוץ יהפוך ליישוב קהילתי למשפחות צעירות או לכפר נופש לעשירי ישראל? זה סיפור על מקום שאנשים הגיועו אליו מתוך ציונות ועזבו בגלל עוני - והיום הוא נדל"ן ששווה מאות מיליונים. מי האנשים שנשארו בגן העדן הקטן הזה? מה קורה כשיישוב מגורים נמכר לכל המרבה למחיר? ומי מחליט מה היו התשובות לכל השאלות האלה?
קיבוץ האון, שהוקם כשנה לאחר קום המדינה על שפת הכנרת, עבר גלגולים רבים לאורך השנים. "ההורים שלי הגיעו לכאן, התאהבו והקימו את הבית שלהם פה, אני נולדתי פה", מספרת אלה פארן, המתגוררת עד היום בקיבוץ הקטן בו מתגוררות 34 משפחות. רבים מבני קיבוץ מבוגרים מאוד. "תמיד היה קיבוץ קטן ביחס לאזור שאנחנו נמצאים" היא מסבירה. כבר מהשנים הראשונות מצבם של הקיבוצניקים היה קשה ובשנות החמישים רבים עזבו את המקום בשל קשיים כלכלים.
לאורך השנים ניסה הקיבוץ להתפתח לענפים כלכליים נוספים: כפר נופש, תחנת דלק, חוות יענים, בריכות דגים וחקלאות - אך נכשל פעם אחר פעם. בשנות השמונים לקיבוץ היו חובות של 70 מיליון שקלים, הוא זכה להסדר וכחמישים מיליון מתוכם נמחקו. אלה מספרת כי הקיבוץ גזר על עצמו מעין תקופת צנע, בה צומצמו שירותים שנתן הקיבוץ לחבריו. "היה גל עזיבה גדול, היו פה חיים מאוד קשים, משפחה קיבלה עשרים שקלים לשבוע", היא משחזרת.
החלום הישראלי | חיות כיס
בשנת 2002 הממשלה הפריטה את הקיבוץ והפכה אותו לישוב קהילתי. כל חבר קיבוץ קיבל את הבית שלו, את השטח שמסביב לו ופנסיה קטנה. בעקבות ההפרטה חזרה אלה אל הקיבוץ בו גדלה, תוך הבטחה שבעוד חמש שנים ייבנה במקום יישוב קהילתי, אבל, היא אומרת - "עברו 16 שנים ואני עדיין מחכה". בשנת 2011 הפירוק יצא לדרך ואדמות הקיבוץ חזרו למנהל מקרקעי ישראל, שתיכנן אותן מחדש לטובת הישוב שעתיד לקום, בו 248 יחידות דיור חדשות. אך גם היום היישוב עדיין לא קם. מצידה השני של הכנרת צופה המושבה כנרת, ותושבי האון חוששים שגורלם יהיה כגורל המושבה המזדקנת. "ביישוב שלנו אין ילדים, לא נולדים תינוקות והיישוב הולך ומזדקן" מספר איציק עוז, ראש הוועד של המושבה. המושבה המיתולוגית מלאה כיום בווילות לעשירים בלבד, שמתגוררים בה רק בסופי השבוע ובקיץ. "זה מאוד מפתה" מספר עוז על תושבים רבים המוכרים בתים בסכומים של עד 13 מיליון שקלים. אך הפיתוי הכלכלי מגיע עם מחיר כבד של אובדן חיי הקהילה. "אם אנחנו רוצים קהילה אנחנו צריכים לאפשר לזוגות צעירים לבוא ולחדש את המקום", אומר עוז. גם אל קיבוץ האון החלו להגיע אותם עשירים שקונים את השטחים בסכומים גבוהים במיוחד לטובת הקמת דירות נופש. אבל כאן דווקא יש מה לעשות - כי רוב שטחי הקיבוץ שייכים למנהל מקרקעי ישראל ולא נמצאים בבעלות פרטית. כעת צריך המנהל להחליט אם למכור את המגרשים במחיר גבוה לעשירים בלבד או לאפשר לזוגות צעירים לעבור לגור בעמק הירדן. למי מגיע בית בארץ ישראל? | חיות כיס בעיית המגורים מסביב לכינרת משפיעה גם על השירותים באזור, כפי שמסביר ד"ר ארז און, מנכ"ל בית החולים פוריה בטבריה שמתמודד עם מחסור באנשי רפואה. "אנחנו רוצים רופאים איכותיים וכדי להביא אותם לפה אנחנו צריכים שאנשים יגידו 'כדאי לי להיפרד מהמרכז'" אומר און. "בסוף, כסף זה דבר חשוב אבל זה לא הכל", הוא מוסיף. און אומר כי אנשי הרפואה שעוברים לצפון אינם מחפשים רק בית אלא אלטרנטיבה: "מי שעובר למקומות מרוחקים מחפש את איכות החיים וחיי הקהילה העשירים. אם הייתה חבילת קליטה בפריפריה שתדאג למגורים איכותיים, חינוך, תעסוקה לבן או בת הזוג אז אולי הדברים היו אחרת". עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, מסביר את חשיבות המגורים באון לטובת פיתוח האזור ואומר כי "המרקם של עמק הירדן הוא רובו קיבוצים, האון זה האופציה היחידה ליישוב קהילתי באזור הזה". גרינבאום אומר כי המועצה הציעה מספר רעיונות למכירת השטח "למשל שחלק מהמגרשים יימכרו לכאלה שרוצים לבנות את ביתם פה, ייקנו את הקרקע במחיר סביר ויעברו תהליך בו יתברר אם הם באמת רוצים לגור פה". עוד אומר ראש המועצה כי כבר קרוב לעשר שנים נלחמים התושבים על קיום חיי קהילה. "רשות מקרקעי ישראל מתנהגת כמו ספסר קרקעות, היא שוכחת שהיא רשות שמוציאה לפועל אינטרסים של המדינה. למדינה יש אינטרסים חוץ מלמקסם הכנסות מהקרקע – כמו פיתוח הפריפריה. מילים כמו ציונות הם לא מילים גסות", הוא אומר. רשות מקרקעי ישראל היא הבעלים של 93% משטח מדינת ישראל - שהיא אחת המדינות היחידות ב-OECD שבה המדינה אחראית על תכנון ושיווק רוב הקרקעות. הרשות אינה מוכרת שטחים אלא מחכירה אותם, כלומר משכירה למאתיים שנה. בשנים האחרונות השטח משווק לכל המרבה במחיר, דבר שמכניס המון כסף לקופת המדינה אבל ייתכן שגם מעלה את מחירי הדירות. רשות מקרקעי ישראל טענה בעבר שתושבי האון ועמק הירדן מעוניינים למכור את הקרקע למקורבים ולכן פועלים להורדת המחירים. הצעתה של הרשות היא למכור לכל המרבה במחיר אך בליווי ועדת קבלה. "ועדת קבלה היא לא בוחנת כליות ולב" מסביר גרינבאום ואומר שהוועדה אינה יכולה למנוע הגעה של אנשים שאינם מתכננים לגור ביישוב. למרות שיש דרכים לעקוף זאת, כמו עדיפות למתגוררים באזור או תקופת מועמדות למעוניינים - הרשות אינה מסכימה לכך. בינתיים עברו עשרים שנה מאז ההחלטה לבניית האון, המכרז לא התקדם והקיבוץ כמעט וריק.
