בין מוסקווה לקייב ולווינה, מתרחש תהליך דרמטי בימים האחרונים. בשתי ההתרחשויות - מלחמת אוקראינה-רוסיה ושיחות הגרעין בווינה - ישראל אינה נמצאת ליד השולחן. אבל דווקא בראשונה ישראל דוחפת את ידה לתוך הקלחת, וצריכה להיזהר שלא להיכוות.
רצף השיחות במשולש בנט-פוטין-זלנסקי בעשרת הימים האחרונים מעיד על כך שדברים אכן קורים. פוטין הבהיר בחודש אוקטובר האחרון לראש הממשלה בנט, בפגישתם הראשונה בסוצ'י, את עמדתו העקרונית כלפי אפשרות התיווך והאוקראינים בכלל. אבל כעת המציאות השתנתה. כדי לומר "נייט" אין צורך בשלוש שיחות, ודאי לא בשיחה של שלוש שעות בקרמלין. כשהוא על סף בידוד מוחלט מהמערב, פוטין מוצא לעצמו ידיד מערבי-מזרח תיכוני בדמות בנט.
תיווך כחול לבן | עוד יום
למהלך הזה יש ודאי יתרונות, אך גם שלל חסרונות. ההשפעה הפוליטית, אפילו על הלך הרוח בלשכת רה"מ, הורגשה היטב בשעות האחרונות. מהתעסקות באלי אבידר, ג'ידא רינאוי-זועבי ושלל צרות פוליטיות (פנסיות תקציביות מישהו?), פתאום בנט הוא המנהיג היחידי מהמחנה הליברלי שמגיע לקרמלין, משם טס ללשכת הקנצלר בגרמניה, מדבר עם מקרון ועם זלנסקי, ויממה קודם גם עם בכיר בממשל ביידן. אמריקה.
אבל כמאמר הקלישאה, כשחוטבים עצים - שבבים עפים. לעצם הניסיון לגשר בין אוקראינה לרוסיה, שנחשף לראשונה בכאן חדשות, ולשמש כ"שליח המערב" עלול להיות מחיר.
ראשית, פוטין שחקן ממולח, ערמומי – ובעל ניסיון ממשי בזירה הזו יותר מבנט עצמו ואנשי לשכתו שליוו אותו. ההודעה של הקרמלין, שכללה את הביטוי לפיו הפגישה התקיימה "בהסכמה הדדית", כאילו ניתן בכלל לפגוש אדם ללא הסכמתו במצב שכזה, הגדירה את המציאות כמו שרק הרוסים יודעים לעשות: "אנחנו פה מכתיבי הטון – ואלה שמחפשים גם מה להרוויח כתוצאה מהמהלך".
שנית, מתווכים בזירה הבינלאומית חוטפים לעיתים לא מעט אש. יודעים זאת במודיעין הגרמני, שתיווכו לאורך השנים בשחרורי חטופים ישראלים, יודעים זאת במצרים, שהיו ועודם המגשרים בין ישראל לבין חמאס. ויודעים זאת גם העומאנים, שאירחו שיחות חשאיות בין איראן לארה"ב ומצאו את עצמם בסיטואציה לא פשוטה בהמשך. בגרעין הקשה של הציר הפרוגרסיבי בארצות הברית ודאי לא מאושרים מעצם ההכשר שנתן בנט לפוטין במהלך פגישתו. כל דבר שייראה כמו קריצה לכיוון רוסיה, עלול להפוך לתג מחיר בארצות הברית.
ושלישית, אי אפשר לנתק את המתרחש בווינה מציר התיווך להפסקת אש. ההתנגדות העקבית של ישראל לחתימה על ההסכם, שהדיונים בעניינו מגיעים לרגעי השיא שלו בדיוק בעת שבה בנט מעופף בין בירה אחת לשנייה, נכנסת גם לתוך השיחות.
המלחמה - וההסכם עם איראן | מקורות במערכת הביטחון: הכיוון הוא עדיין לקראת חתימת הסכם. זאת למרות האמירה הרוסית שקושרת בין שיחות הגרעין לבין הלחימה באוקראינה והסנקציות. כדי להוציא לפועל את ההסכם, המערב צריך את רוסיה אקטיבית@gilicohen10 #חדשותהשבת pic.twitter.com/Y6tkkieBYB
— כאן חדשות (@kann_news) March 5, 2022
האיומים הרוסיים שנשמעו בנוגע להשפעת העיצומים על שיחות הגרעין הובאו כאשר בנט שהה כבר במוסקווה. בארה"ב שללו את האמירה הרוסית על הסף, אבל גם הם יודעים שכדי שהסכם הגרעין יצלח, רוסיה צריכה להיות אקטיבית. רק היא יכולה להוציא את הצנטריפוגות המתקדמות מאיראן, ואת החומר המועשר שנאגר.
בפתח ישיבת הממשלה היום בצהריים, הודה בנט שהסיכוי להצלחת המגעים להפסקת אש אינו גבוה. "אנחנו נמשיך לסייע ככל שנתבקש, גם אם הסיכוי לא גדול. ברגע שיש אפילו פתח קטן, ויש לנו את הגישה לכל הצדדים ואת היכולת, אני רואה זאת כחובתנו המוסרית לעשות כל ניסיון", אמר ראש הממשלה.
מאמצי התיווך | רה"מ בנט בפתח ישיבת הממשלה: "נמשיך לנסות גם אם הסיכוי לא גדול - זו חובתנו המוסרית"@gilicohen10 pic.twitter.com/wNxGbdULBf
— כאן חדשות (@kann_news) March 6, 2022
הצרות הפוליטיות נותרו בצד, גם הקורונה נשכחה לעצמה. זמן טוב להיזכר בסיפור הבא: באחת מהשיחות שהיו לראש הממשלה בנט בחודשים האחרונים, הוא אמר, חצי בצחוק חצי ברצינות, את המשפט הזה - "אין דבר כזה 'מניואל' איך לנצח מגפה, למרות שאני כתבתי ספר כזה". הסיפור הקטן הזה מלמד לא מעט על אופיו של בנט. הוא מהיר-מחשבה, שאוהב לכתוב, אבל לעיתים קצת לוקה ביהירות, פשטנות, אולי אפילו פסקנות. שנתיים של מגפה אנד קאונטינג, ועדיין לא ניצחנו באמת את המגפה. האם עכשיו בנט כבר מתחיל לכתוב את ספרו הבא - איך לנצח מלחמה?
