הנה שאלה שאולי זה לא הזמן לשאול. מצד שני, יש זמן להעביר, עד שיתברר מה גורל המלחמה. התותחים רועמים, והמוזות מחפשות מה לעשות. אז נשאל שאלה פשוטה לכאורה: מה בעצם הופך את הפלישה של רוסיה לאוקראינה לכל כך בלתי מתקבלת על הדעת?
כמה עולים ישראל עוד צריכה עד שיהיה כאן צפוף מדי? בואו להשתתף במדד העלייה
מתי דירגתם לאחרונה את בנט, לפיד, ליברמן וגנץ? בואו לדרג את המנהיגים שלנו
שאלה פשוטה – לכאורה. ולפני שאתם מתרגזים, רק נבהיר: ברור שהמהלך הרוסי מעורר התנגדות אינסטינקטיבית. ברור שהלב עם האוקראינים הנלחמים על חירותם, ומתקומם מול שפך הדם שיזמו הרוסים. אבל למה זה כך? למה זה כל כך ברור. כאשר מנסים להשיב על השאלה הזאת, למקד את הסיבה שבגללה הלב עם האוקראינים, מתגלה מציאות מורכבת. בעיקר, כאשר מנסים לעשות זאת באמצעות טיעונים ממשפחת המוסר.
כמובן, אפשר להציע לשאלה גם תשובה אחרת, שאין קשר משפחתי בינה לבין מוסר. זו תהיה תשובה שבטית, מחנאית. ישראל, ורוב הישראלים, מעדיפים את ניצחון המערב. אנחנו מעדיפים, בדרך כלל, את הסדר העולמי שמכתיב המערב. לכן, מה שרוסיה עשתה איננו מתקבל על הדעת. הוא פוגע בסדר העולמי כפי שמכתיב המערב. רוסיה עושה מהלך כוחני, שמטרתו לחזק אותה מול יריבותיה בארצות הברית ובאירופה. היריבות רואות במהלך פגיעה במאזן העוצמה, ולכן מגיבות עליו בעוצמה. ישראל שייכת (יותר) למחנה של המערב, ולכן מעדיפה את עמדתו, בלי קשר לשאלה אם לרוסיה יש סיבה טובה למלחמה.
כמובן, אם זו הטענה, הקשר למוסר רופף. זה מאבק כוח, מהסוג שמתנהל בין מעצמות, גושים ומדינות. אם זו הטענה, שיח המוסר הוא בסך הכול רטוריקה, שנועדה לקעקע את הלגיטימיות של המהלך הרוסי, כחלק מקרב על עוצמה. אלא שאנחנו שואלים משהו אחר: האם רוסיה עושה דבר שהוא מהותית לא מוסרי – והיכן הגרעין של המעשה הלא מוסרי שהיא עושה. כמובן שהתחושה היא שכן, שמדובר במהלך לא מוסרי. אבל כשמנסים לפרק את התחושה למרכיביה, מתברר שלא פשוט לעשות זאת. ניתן כמה דוגמאות.
האם מה שרוסיה עושה לא מוסרי כי כל מלחמה היא לא מוסרית? זו תהיה כמובן טענה בעייתית. האם כאשר בנגלדש לחמה על עצמאותה נגד השלטון הפקיסטאני היא עשתה דבר לא מוסרי? האם כאשר הודו החליטה לסייע לבנגלדש ופלשה לפקיסטאן היא עשתה דבר לא מוסרי? האם החלטה אוקראינית להילחם נגד הרוסים איננה מוסרית? ודאי שהיא מוסרית, כי ברור שיש דברים שראוי להילחם עליהם. השאלה היא כמובן איזה דברים. כנראה שבעיני הרוסים, גם מה שהם נלחמים עליו עכשיו הוא דבר שראוי להילחם עליו. זה שבעיניכם (ובעיני) איננו ראוי, זה לא אומר שאנחנו צודקים. זה רק אומר שיש לנו סדר עדיפויות אחר מזה של הרוסים בשאלה על מה ראוי להילחם.
תאמרו: אבל זה בדיוק העניין, הרוסים נלחמים כדי להתפשט מערבה, לכבוש שטחים. זו איננה מטרה מוסרית. האמנם? הרוסים סבורים שהם נלחמים לא כדי לכבוש שטח, אלא כדי להחזיר לעצמם שטח. יש הבדל גדול. חישבו על מקרה הפוך: מחר אוקראינה פולשת לחצי האי קרים כדי להחזיר אותו לעצמה. הרוסים זועקים שזו פלישה לא מוסרית – כי חצי האי קרים שייך להם. רגע, אבל הוא שייך להם רק משום שכבשו אותו לפני פחות מעשור שנים. אז לאוקראינה מותר לפלוש ולקחת אותו בחזרה? ומה אחרי עשרים שנות כיבוש רוסי? ומה אחרי שלושים שנות כיבוש רוסי? בעצם, השאלה היא ממתי הסטטוס קוו נעשה מקודש לא רק בזכות היציבות והכוח אלא גם בשם המוסר. מתי גם לאוקראינה כבר יהיה אסור לכבוש מחדש את אזור קרים?
נמשיך: אולי מלחמה מוסרית רק בתגובה על תוקפנות, אבל לא בלי תגובה על תוקפנות. על זה אפשר לומר שני דברים: אחד על המקרה הספציפי – רוסיה סבורה שאוקראינה נהגה כלפיה בתוקפנות, כאשר ניסתה לחבור למערב. שני של העיקרון הכללי – לא קל להגדיר מהי תוקפנות שמצדיקה מלחמה. האם סגירת מצרי טיראן מצדיקה מלחמה? בעיני ישראל היא בהחלט הצדיקה.
הלאה: האם מה שרוסיה עושה איננו מוסרי כי מדובר במלחמה של חזק נגד חלש, ומלחמה כזאת תמיד איננה מוסרית? זאת לא תהיה עמדה סבירה. כאשר בריטניה החזקה לקחה בכוח את איי פוקלנד מארגנטינה החלשה (שכבשה אותם בלי התגרות קודמת), זה לא נראה כמעשה לא מוסרי. זה נראה כמהלך מוצדק, גם אם קצת חסר משמעות.
האם מה שרוסיה עושה איננו מוסרי משום שהיא מדינה טוטליטרית ואוקראינה דמוקרטית? בואו נשאל כך: אם גם אוקראינה הייתה מדינה טוטליטרית, האם הפלישה של רוסיה הייתה הופכת מלא מוסרית לכן מוסרית? אם רוסיה תחליט לפלוש מחר לסינגפור, שאיננה דמוקרטית, האם נאמר שהפלישה עומדת בקריטריונים של מוסר? נדמה שלא. אם כך, ברור שזה לא העניין. אפשר לשאול גם את השאלה ההפוכה: אם צרפת הדמוקרטית הייתה פולשת למרוקו, שהיא מלוכה לא בדיוק דמוקרטית, או לירדן, שמשטרה דומה, האם זה היה מעשה סביר?
האם מה שרוסיה עושה איננו מוסרי משום שאוקראינה לא התגרתה בה? הנה, שאלה מעניינת. כי בעיני הרוסים, אוקראינה בהחלט התגרתה בהם, בפזילה חזקה מערבה, ושאיפה לחבור למערב. התגרות היא בעיני המגורה, לא בעיני המשקיף מהצד. תאמרו: זכותם של האוקראינים הדמוקרטים לחבור למי שהם מחליטים. ואולי זה המצב, אבל אם כך, האם המעשה המוסרי הוא לתמוך באותו אופן גם בשאיפת הבסקים לפרוש מספרד? ולמה ספרד לא חשופה לסנקציות בין-לאומיות בגלל סירובה לאפשר לבסקים הצבעה ואולי פרישה? תאמרו: כי הבסקים הם חלק מספרד, ואוקראינה היא מדינה עצמאית. גם זה טיעון שלא קל להגן עליו. ממתי אוקראינה עצמאית? והאם העצמאות שלה כבר נחשבת לעובדה מוגמרת?
ממתי בעצם עצמאות נחשבת לעובדה מוגמרת? דמיינו עוד סיטואציה. טקסס הייתה בעברה חלק ממקסיקו. אחר כך הייתה עצמאית. אחר כך נכבשה על ידי האמריקנים. מה אם מחר המקסיקנים יכבשו את טקסס – האם נאמר שזו מלחמה שיש לה הצדקה? ואם לא, מדוע לא? כי עברו הרבה שנים? אם כך, כל מה שרוסיה צריכה לעשות הוא לכבוש את אוקראינה ולחכות כמה שנים, ואז המעשה הלא מוסרי שלה יהפוך לעובדה מוגמרת, והמעשה ההפוך (כלומר, כל ניסיון להחזיר לאוקראינה את עצמאותה) הוא שייחשב ללא מוסרי.
הלאה. האם פגיעה באזרחים היא הבעיה? ברור שכל פגיעה באזרחים היא בעיה, אבל גם בלא מעט מלחמות שנחשבו לצודקות נפגעו אזרחים. ולא צריך להרחיק לשם כך עד למלחמת העולם השנייה. כאשר נאט״ו הפציצה ביוגוסלביה בשנות התשעים, כדי לבלום את הסרבים, נפגעו לא מעט אזרחים. נכון, היה ניסיון שיפגעו כמה שפחות. ובכל זאת, נפגעו. ולמה נפגעו? בין השאר, כי המערב החליט לפעול רק בהפצצות מהאוויר. כלומר, העדיף לא לסכן חיילים שלו, גם אם המחיר הוא יותר פגיעה באזרחי אויב. האם הפגיעה באזרחים מעידה על דמיון בין ההחלטה לפעול ביוגוסלביה (כדי למנוע טיהור אתני) לבין החלטת הרוסים לפלוש לאוקראינה? לא נראה כך. ברור שמדובר במקרים שונים לגמרי.
אז מה בדיוק הבעיה עם הפלישה הרוסית? עוד לא שמנו עליה את האצבע. תאמרו: רוב העולם נגדה. יכול להיות, אם כי, כדאי לזכור שיש בעולם גם סין והודו, שתיהן נמנעו בהצבעת מועצת הביטחון על הפלישה, ויחדיו, הן יותר מרבע מהעולם. ועוד: העולם לא התגייס כדי לאפשר עצמאות לכורדים, ולא התגייס כדי למנוע מסין את הדיכוי המחודש של הונג קונג. אז למה דווקא נגד רוסיה הוא מתגייס. ובכלל, הטענה שהעולם מתנהל מתוך שיקולים של מוסר תהיה משונה במקרה הטוב וצבועה במקרה הסביר. זה אותו עולם שהפקיר את רואנדה לטבח בלי לנקוף אצבע. זה אותו עולם שזנח את אפגניסטאן לשלטון הדיכוי של הטליבאן.
נעצור כאן, לא בגלל שנגמר הדיון, אלא משום שזהו דיון שקשה לתמצת במאמר כלשהו, וגם ספר לא בהכרח יספיק. כאמור, פתוחה האפשרות לוותר על הדיון, ולקבוע מראש שהבעיה עם מה שעושה רוסיה מורכבת מהרבה דברים, שהשילוב ביניהם הוא שמכריע. זאת טענה אפשרית כמובן, אבל אז נוכל להתחיל לחפש הרכבים שונים ולבדוק מתי כן ומתי לא. דיון מסובך במרכיבים בודדים פשוט יהפוך לדיון מסובך עוד יותר בצבירים של מרכיבים.
