לכאורה אנחנו ניצבים על סיפה של פריצת מלחמה באירופה, כזו שיכולה להידרדר למערכה רוויית הרוגים והרס. ומדובר על משהו גדול בהרבה משאלת אוקראינה. זוהי מערכה על השאלה - האם הסדר העולמי שעוצב לאחר מלחמת העולם השנייה, במסגרתו הובטחה שלמותן וביטחונן של מדינות ריבוניות, ימשיך להתקיים, או יופר וייפרם?
המודיעין האמריקני העריך בסוף השבוע כי פוטין מתכוון לממש את תוכניתו לפלוש לאוקראינה, אולי אפילו במהלך השבוע הקרוב. ופה לא מדובר על תא שטח קטן וחסר הגנה במקום מרוחק על הגלובוס. כאן אנחנו מדברים על הצבא הרוסי העצום מצד אחד, מול אוקראינה – המדינה הגדולה באירופה, עם כוח לוחם פוטנציאלי של מיליון חיילים, כשלפחות על פי אחת האפשרויות ששרטטו במערב בימים האחרונים, פוטין ישלח את גייסותיו לכיבוש מלא של אוקראינה כולל הבירה קייב.
כוננות מלחמה באוקראינה | למרות המתיחות, אין לארה"ב אינדיקציה ברורה על כוונה של פוטין לממש את תוכנית הפלישה בימים הקרובים. פלישה שכזו לא משרתת את האינטרסים של פוטין, שצפוי לשלם על כך מחירים כבדים. האם יהיה בכך די כדי למנוע הידרדרות למלחמה? הדיווח של @MoavVardi #חדשותהשבת pic.twitter.com/WTcPaf9UHV
— כאן חדשות (@kann_news) February 12, 2022
אם כך, האם אנחנו אכן צועדים בנתיב הבלתי נמנע אל אירוע נורא שכזה?
אין טעם לנסות להתנבא כמובן. אבל אם מנסים למפות ולנתח את האינטרסים של פוטין, התשובה היא שמלחמה כוללת כזו ופלישה נרחבת לכיבושה של אוקראינה - אינה משרתת את נשיא רוסיה בשלב זה.
כדאי לחזור טיפה אחורה ולנסות לראות מה בעצם נשיא רוסיה רוצה בבסיס של הדברים. אוקראינה היא לא הסיפור הגדול, היא האמצעי בדרך להשגת המטרה הגדולה. הסיפור הוא התחושה העמוקה והאותנטית כנראה של פוטין, שבעקבות התפרקותה של ברית המועצות נגזלו מרוסיה המעמד, העוצמה, והשפעה שהיו לה בימי האימפריה הסובייטית.
מדינות רבות שהיו תחת המטרייה הרוסית חמקו ממנה החוצה, ולא סתם החוצה, אלא לזרועותיו של המערב ונאט"ו. כלומר, לא רק שמדינות כמו ליטא, לטביה, אסטוניה ופולין הן כבר לא חלק מהבלוק שבראשו עומדת מוסקווה, אלא שהן היום השטח עליו מוצבים קני הארטילריה של נאט"ו שמכוונים לאותה מוסקווה.
לקראת פלישה לאוקראינה | מה פוטין רוצה - ולמה דווקא עכשיו? @mayarachlin #חדשותהשבת pic.twitter.com/yzUCqJGj4B
— כאן חדשות (@kann_news) February 12, 2022
בעיניו של פוטין זהו עוול ותקלה היסטורית שיש לתקן, והוא רוצה להיזכר בהיסטוריה כמי שהשיב לרוסיה את כבודה, והחזיר אותה לגדולתה כאימפריה. ההתרחבות של נאט"ו לעוד ועוד מדינות סביב רוסיה היא עצם בגרונו של פוטין, הוא נראה נחוש כנראה להילחם בכך, ואוקראינה זה כבר ממש קו אדום. כי בלארוס ואוקראינה הן בעיני פוטין חלק אינטגרלי מרוסיה הגדולה, הן בשר מבשרה, ולא תיתכן אימפריה רוסית בלי שתי אלו.
כלומר לפוטין יש שתי רמות של מטרות: הראשונה והקונקרטית היא להחזיר את אוקראינה להיות מדינת חסות של רוסיה, ולא בעלת ברית של ארצות הברית והמערב.
המטרה השנייה היא לערער את חוסנה של ברית נאט"ו, ובעיקר לערער את הסדר העולמי במסגרתו לרוסיה יש כוח והשפעה מוגבלים, אל מול הגמוניה אמריקנית ועוצמה כלכלית וצבאית של בעלות בריתה של ארצות הברית, שיושבות על גבולותיה של רוסיה.
אז למה לא לצאת למלחמה גדולה להשבתה של אוקראינה לחיקה של אמא רוסיה?
כי למהלך כזה יהיו השלכות כבדות עבור פוטין, ומחירים גבוהים שהוא ייאלץ לשלם, כולל סכנה ליציבות אחיזתו בשלטון. ראשית, הצבא האוקראיני אולי לא חזק כמו צבא רוסיה, אבל האוקראינים לא פראיירים. מול כ-100 אלף חיילים רוסים בגבול שייצאו להילחם על אדמה זרה, ניצבים כמיליון חיילים ומתנדבים אוקראינים, שמבחינתם זו מלחמת הישרדות על הבית. מערכה כזו תביא בהכרח להרוגים רבים גם בצד הרוסי, וכיום, כאשר המצב הכלכלי ברוסיה רק הולך ומידרדר יש לכך פוטנציאל נזק לא קטן עבור פוטין.
נוסף על כך, בשבוע שעבר חזינו באירוע שלא נראה כמוהו זמן רב - קציני צבא רוסים לשעבר יוצאים בביקורת פומבית נגד כל כוונה של פוטין לצאת למלחמה באוקראינה. זה כבר סדק לא קטן בתמיכה הציבורית שנשיא רוסיה חייב להשיג אם הוא רוצה לפלוש. וכמובן, ישנו מחיר התגובה של המערב, שעד כה מצליח לייצר חזית אחידה מול רוסיה. ביידן חוזר ואומר אמש לפוטין שפלישה תיענה בתגובה קשה וכואבת עבור רוסיה. הפעם, המערב מתכוון להטיל סנקציות אישיות על אנשי המעגל הקרוב לפוטין, שצפויים להיפגע מאוד ממהלך שכזה. ואת זה לא בטוח שפוטין רוצה ויכול להרשות לעצמו.
אז האם בעצם הכול דיבורים והפגנות שרירים מצד רוסיה, ולמעשה פוטין לא מתכוון לעשות כלום?
לא בטוח. כי הסיפור פה אינו בינארי. זה לא "או מלחמה על כל אוקראינה או הרמוניה ונורמליזציה מלאה". בחשיבה הרוסית, וביתר שאת בחשיבה של פוטין, העולם לא מתנהל רק בשתי האופציות המוכרות בדרך כלל במערב.
בשביל לפרום את הברית של אוקראינה עם ארצות הברית והמערב, לא חייבים בהכרח לשלוח טנקים ומטוסים על קייב. צריך בעיקר לזרוע כאוס, פילוג ולהצליח לגרום למצב קבוע של חוסר יציבות. אפשר, למשל, לפעול בחשאי לערעור היציבות הפוליטית בתוך אוקראינה ולהביא להתקוממות של כוחות פרו-רוסיים, עד מצב שבו מנהיג פרו-רוסי יתפוס את השלטון.
רוחות מלחמה באוקראינה | עוד יום
במקביל, יכול פוטין ליזום פלישה לאוקראינה, אבל בקנה מידה קטן מאוד. נגיד, תפיסת תא שטח מצומצם בתוך אוקראינה. כזה שלא מצריך קרבות אוויר, שריון וארטילריה במשך שבועות רבים, אך גורם לשימור המצב המשברי באופן שלא נותן מנוח למערב, ובעיקר עלול להביא לפילוג בין ארצות הברית לבין שותפותיה לברית נאט"ו.
האם כל מדינות המערב יסכימו לשלם את המחיר הכרוך בסנקציות על רוסיה, כאשר מדובר על מהלך צבאי כה מוגבל של הרוסים במזרח אוקראינה? האם כחלק מהדרישה לתגובה קשה מול פוטין, תסכים גרמניה לבטל את פרויקט צינור הגז הרוסי שנחוץ לה? כלל לא בטוח.
כלומר, דווקא בגלל ולמרות חולשותיה היחסיות של רוסיה במאבק הגלובלי הגדול הזה והקלפים הדי גרועים שחולקו לו, מצליח פוטין לשמר את מעמדו כשחקן עולמי שיש להתחשב בו. הוא מבין שאינו מסוגל להשיג הכרעה במונחים מערביים של נוק אאוט. הוא משתמש בנשק של החלשים: מלחמת התשה תמידית, הכוללת שימוש בכלים שמחוץ לכללי המשחק המקובלים, כדי להשיג את מבוקשו: החלשת המערב ועיצוב מחדש של הסדר האזורי והעולמי.
וכאן כדאי לזכור, אין למערב פריווילגיה להפסיד במערכה הזו. כי ניצחון של רוסיה במשבר הנוכחי באוקראינה יוכיח לפוטין ובעלי בריתו האוטוריטריים שאפשר לשנות את כללי המשחק. והכללים הללו הם אלה שאפשרו לאזרחי המערב את הביטחון והשגשוג מאז הפעם האחרונה שהמוסכמות הללו נפרמו כליל.
