בואו נדבר רגע על התמונה הרחבה יותר של השבועות האחרונים – החזית שאותה מנסות רוסיה וסין להציג מול ארצות הברית והמערב. לפני כשבוע וחצי נחת נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בבייג'ינג והתקבל בכבוד מלכים. הוא צפה בטקס הפתיחה של משחקי החורף האולימפיים, נפגש עם נשיא סין שי ג'ינפינג וחתם על שלל הסכמים כלכליים.
בשנת 2014, אחרי שרוסיה כבשה וסיפחה את חצי האי קרים מאוקראינה, המערב הטיל עליה סנקציות. סין ניצלה את הוואקום שנוצר והעמיקה את השקעותיה ברוסיה. בשנה שעברה היקף הסחר בין המדינות הגיע לשיא – 147 מיליארד דולר. זינוק של יותר מ-30% בהשוואה ל-2020. הסינים מספקים לרוסים ציוד אלקטרוניקה, ביגוד וחלקי רכב, הרוסים מספקים לסינים אנרגיה.
רוחות מלחמה באוקראינה | עוד יום
אחד הפרויקטים המשותפים החשובים שנבנו בשנים האחרונות נקרא "הכוח של סיביר" – צינור גז שמעביר גז טבעי מהמזרח הרחוק הרוסי ישירות לסין, בלי לעבור בשום מדינה אחרת. עכשיו שתי המדינות האלה מתכננות לבנות עוד צינור כזה והמטרות ברורות: להפחית את השימוש של סין באנרגיה מזהמת; להקטין את התלות הרוסית בייצוא גז למערב, כלומר אירופה; להדק את שיתוף הפעולה ולייצר אלטרנטיבה למערב, כלומר לארצות הברית.
איך כל זה קשור לאוקראינה? בואו נחזור רגע לפסגה בבייג'ינג. חוץ מלחיצות ידיים, תמונות משותפות והסכמים כלכליים, היה שם עוד משהו: הצהרה משותפת שלפיה שתי המדינות מתנגדות להתפשטות של נאט"ו מזרחה. אין משמעות ההצהרה הזאת תמיכה צבאית סינית ברוסיה. סביר שלא נראה בקרוב חיילים סינים משתתפים בפלישה לאוקראינה. בהצבעת הגינוי בעצרת הכללית של האו"ם שנערכה אחרי שרוסיה סיפחה את חצי האי קרים ב-2014 – הסינים לא התנגדו, הם נמנעו. יתרה מכך, בעשור האחרון הגדילה סין את השקעותיה באוקראינה, ומלחמה ודאי לא תסייע לה בהקשר הזה.
המלחמה הקרה 2.0 | עוד יום
אז מה סין יכולה בכל זאת להשיג מהמשבר? זה תלוי גם בארצות הברית. סביר להניח שכשהנשיא ביידן אמר לפני חודשיים: "נבחין בין פלישה קטנה ופלישה גדולה", בבייג'יינג היו מרוצים. אחרי הכול, גם להם יש סוג של אוקראינה משלהם. שונה אבל דומה. לאוקראינה הזאת קוראים טייוואן, ומאז כניסתו של נשיא סין שי ג'ינפינג לתפקידו לפני כעשור, נראה שבייג'ינג החריפה את הרטוריקה שלה בכל הנוגע לסיפוח אפשרי של טייוואן בעתיד. בימים האחרונים שוחחתי עם כמה אנשים בטייוואן שאמרו לי: "אנחנו לא בטוחים שאמריקה תהיה שם בשבילנו ברגע האמת".
ירח הדבש של שי ושל פוטין מזכיר ללא מעט אנשים את הביקור של ניקסון בבייג'ינג לפני 50 שנה בדיוק. פברואר 1972. אז ארצות הברית ניסתה בין השאר לחזק את היחסים עם סין כדי למנף את הכוח שלה מול ברית המועצות. עכשיו הסינים והרוסים, שרוצים סדר עולמי חדש, שבו אמריקה אינה הכוח המוביל, עושים משהו דומה. מה הלאה? אני לא חושב שיש מישהו שיסכים לנבא. אבל נראה שהמלחמה הקרה מודל 2022 כאן כדי להישאר.
