פרס ישראל הוא לחיים - לא למתים. ועכשיו נזכרים וקוראים להעניק את הפרס לאיש היקר שאיננו. יורם טהרלב זכרו לברכה. חברים, שותפים לדרך, זועקים את מה שנראה להם חובה, אבל זה מאוחר מדי.
הכאב של אי קבלת הפרס היה צרוב בטהרלב. באחד הראיונות אף אמר "אין ספק שיש עיוותים קשים בחלוקת הפרס", אך מייד הוסיף את משפטו הקבוע "אם היו שואלים אותי מה אני מעדיף או מה חשוב לי יותר, פרס ישראל או אהבת הקהל - אני בוחר באהבת הקהל". ועדיין נשאר טעם חמוץ.
בטקס האשכבה אמר שר הביטחון בני גנץ "לפני חצי שנה הגעתי להופעה של יורם טהרלב זכרו לברכה. אחרי ההופעה, בפנקס המשימות הקטן בפלאפון שלי, הכנסתי שורה קצרה ופסקנית - 'פרס ישראל ליורם טהרלב'. חילי, שר התרבות ואני שוחחנו על כך רבות, אך לצערי לא הספקנו להשלים את המשימה. נתנחם כולנו היום בפרסים הרבים, שהותיר לנו יורם".
גנץ לא קרא להעניק לטהרלב את הפרס, רק ציין שפספסנו. חשוב לציין שאת פרס ישראל מעניקה שרת החינוך. לא שר התרבות ובטח לא שר הביטחון. אבל כולם פספסו. ועכשיו כשהאיש נקבר, מה יעזור להעניק לו את הפרס שרצה בחייו? הוא כבר לא איתנו.
האזינו לריאיון עם רוני, בתו של יורם טהרלב, בכאן רשת ב
תקנון הפרס קובע כי במקרים יוצאים מן הכלל ניתן להעניק את הפרס לאדם גם לאחר שהלך לעולמו, לעיתים עם הפרס הכספי ולעיתים בלי – תלוי מתי נבחר. כך היה במקרים של המשוררים לאה גולדברג ואבות ישורון, מנהל הסטודיו למשחק ניסן נתיב, ראש עיריית אריאל רון נחמן והאחרונה - רונה רמון.
אם קיבלו את הפרס הכספי זה לא משנה, והרי הכסף הוא לא הדבר, היוקרה - היא שחשובה. והם, הזוכים, בכלל לא ידעו שהם כאלה – כלות וחתני פרס ישראל. זאת רק שורה בקורות החיים שלהם, שהתווספה לאחר מותם. כי פספסנו, לא הספקנו.
יורם טהרלב בשיחה אישית עם גאולה אבן-סער | האזינו
והיו גם כאלה שוויתרו על היוקרה. כך למשל בשנת 2008, לרגל חגיגות ה-60 למדינת ישראל, עלתה ההצעה להעניק את הפרס לאריק איינשטיין - אך הוא סירב לקבלו. והוא לא היה היחיד. לפניו היו גם חברו אורי זוהר, ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ואחרים. זכותם.
ואתם - כל המפספסים, אל תקלו על מצפונכם, רק תשתדלו יותר בפעם הבאה, כי אף אחד לא חי לנצח. העניקו את הפרס לאנשים החיים, אלה שיוכלו לשאת את הפרס בגאון, ליהנות מאחד מאותות הכבוד הבכירים ביותר בישראל. מדובר בפרס שכולו גאווה על יצירה. תנו להם להסתובב בחזה נפוח, בגאווה על מה ששלהם - ולא חסרים כאלה שהפרס מגיע להם.
יורם, לא הצלחנו להשלים את המשימה. עכשיו כבר מאוחר מדי.
