מדד הדמוקרטיה שפורסם בסוף השבוע שעבר מספק הרבה מידע על החברה הישראלית, שאפשר להפיק ממנו לא מעט תובנות. שווה להציץ בו, ולמי שמתעניין, גם לקרוא. שווה לעשות את שני אלה בעין ערנית וביקורתית. מדובר בהרבה מידע, שלפעמים צריך לחשוב עליו קצת לפני שמבינים מה בדיוק הוא אומר.
מי מתאים יותר להיות ראש ממשלת ישראל, בנט או נתניהו? הקליקו והשיבו
אפרופו חוקי יסוד, איך לדעתכם מתפקד שר המשפטים סער? הקליקו ודרגו אותו
ניקח דוגמה אחת. בעיני, מהיותר מעניינות. אנשי מרכז ויטרבי (זה המרכז במכון לדמוקרטיה שעוסק בדעת קהל) הציעו לישראלים להתנגד או לתמוך בכמה רפורמות שלטוניות שהמציאו לצורך הסקר. להעביר יותר סמכויות לרשויות המקומיות (הרוב בעד), להעלות או להוריד את אחוז החסימה (הרוב בעד המצב הקיים), ועוד. השאלה שלכדה את עיני נוגעת לחוקי היסוד. המכון שאלה האם הישראלים תומכים בשריון יצבי יותר של חוקי היסוד. ובנוסח שלהם, האם הם תומכים בקביעה ״יש לשנות את החוק כך שיהיה צורך לפחות בשמונים ח״כים לשינוי חוק יסוד (כיום מספיק רוב של 61)״.
זו שאלה מעניינת, שמעידה על השואלים אותה ועל המשיבים לה. בערך מחצית מהישראלים תומכים או די תומכים בהצעת השריון הזאת. היהודים יותר, הערבים פחות. מן הסתם, כפי שמפרשים גם עורכי הסקר, משום שהערבים מתקשים לזהות מתי יהיה למשהו שהם מעוניינים בו רוב של שמונים חברי כנסת. וגם: החילונים יותר, השמאל יותר. מדוע? שאלה טובה. הניתוח מעלה שמי שרואים בהתערבות של בג״ץ בחקיקה מעשה חיובי, נוטים להעדיף שריון של חוקי יסוד. ״ייתכן שבשל הצורך לדעתם לחזק את ההגנות על עבודת הכנסת״, כותבי עורכי המדד. בהחלט – ייתכן. גם ההפך ייתכן. אולי הם רוצים דווקא להקשות על חקיקת חוקי יסוד כדי שבג״ץ יוכל להתערב יותר (כי התערבות בחוקי יסוד בתמיכת שמונים ח״כים תהיה מסובכת יותר לבית המשפט).
כך או כך, השאלה הבאמת מעניינת על חוקי היסוד ושריונם היא זו שלא נשאלה. אולי לא נשאלה בגלל שהיא מסובכת מדי, אולי בגלל שעורכי הסקר לא חשבו עליה כאשר כתבו אותו, אולי משום שאינם מזהים את הפיל הגדול בחדר המשוריין. מהו הפיל? חוקי היסוד הקודמים. נאמר, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שעבר בכנסת ברוב של 32 חברי כנסת. בטח לא שמונים, אבל גם לא שישים ואחת, וגם לא חמישים או ארבעים. רק קצת יותר משלושים. ואחרי שעבר, נעשה כלי עבודה מרכזי של בית המשפט העליון לפירוש, שינוי ולפעמים פסילה של חוקים אחרים, שאינם חוקי יסוד.
עכשיו נשאל אנחנו: האם כאשר המשיבים לסקר המכון לדמוקרטיה משיבים על שאלה הנוגעת לשריון של חוקי יסוד ברוב של שמונים הם מתייחסים רק לחוקי עתיד או גם לחוקי עבר? כלומר, נניח שמחר הכנסת מחליטה של רפורמה, שבמסגרתה חוקי יסוד צריכים רוב של שמונים ח״כים – רפורמה שרוב הישראלים כנראה תומכים בה (לפי הסקר), מה זה אומר על חוקי היסוד ששינו את פני המדינה אחרי שעברו ברוב מצחיק של שלושים וקצת?
כאמור, השאלה לא נשאלה. יכול להיות שזה ביטוי של אג׳נדה (המכון לדמוקרטיה רוצים שריון מעכשיו והלאה), יכול להיות שזה ביטוי לחוסר מודעות למורכבות האפשרית של השאלה (ושוב – למה שתהיה חוסר מודעות? כי במכון לדמוקרטיה רוצים שריון מעכשיו והלאה). כך או כך, יש לי השערה לא בלתי מבוססת על מה היה קורה לו השאלה הייתה נשאלת באופן שמאפשר רפורמה קדימה ואחורה: שיעור התומכים בהצעה מימין היה עולה לשמיים – ושיעור התומכים בהצעה משמאל היה מתרסק לרצפה. כלומר, מיד היה מסתמן שינוי עד כדי היפוך בדעת הקהל.
מדוע? כי ברור לגמרי שבוחרים במרכז-שמאל רוצים למנוע משחק של הפוליטיקאים בחוקי יסוד לצרכי פוליטיקה קטנה, כמו שנעשה בשנים האחרונות, אבל ממש לא רוצים לבטל את המהפכה החוקתית של שנות התשעים. לעומתם, בוחרים בימין ישמחו מאוד לשנות את חוקי המשחק, אם מדובר על שינוי גם בדיעבד. לא מפתיע שבוחרים בימין לא מתלהבים מהאפשרות לשנות את חוקי המשחק אחרי שהמהפכה כבר התרחשה, ובעצם להקשות על האפשרות לרסן את בית המשפט – ולא יהיה מפתיע לגלות שיתלהבו מאוד משינוי כללי המשחק באופן שיאפשר לבחון מחדש גם את המהלכים שכבר נעשו. רוצים חוק יסוד כבוד האדם וחירותו? מעולה – מצאו שמונים ח״כים שיתמכו בו, ואז תוכלו להעביר אותו כרצונכם (ובינתיים, החוק שעבר ברוב של 32 מבוטל).
