בשיא מגפת האומיקרון, יתכנסו היום (ראשון) חברי הממשלה לדיון שיעסוק בקורונה. מטבע הדברים, לא מעט מזמנם של השרים וראש הממשלה יוקדש לזן האומיקרון. המומחים יציגו תחזיות אימתניות על עשרות אלפי מאומתים, השרים ישאלו וכנראה יסיימו את הישיבה מודאגים מאוד. אבל רגע אחרי דברי ההסבר הם יצביעו על סעיף י"ב בסדר יומה של הממשלה דווקא על הקלה: ביטול התו הירוק בקניונים.
אגב, זה לא שבדברי ההסבר להחלטה לא נכתב שהמצב לא להיט, האומיקרון מדבק "פי ארבעה-חמישה מהדלתא" נאמר שם. ההחלטה על ביטול התו הירוק, מצטרפת לגל של הקלות נוספות בימים האחרונים: ביטול המדינות האדומות והכנסת תיירים לישראל.
הגישה הזאת היא סטרט-אפ ישראלי. אפילו בריטניה, שמתנהלת הכי דומה לישראל בתקופה האחרונה אמנם לא החליטה על הגבלות נוספות, אבל מעולם לא פנטזה ללכת על הקלות. באירופה בחרו ללכת בשיטת המקל. בצרפת אומר הנשיא מקרון "נמרר את החיים ללא מחוסנים" ומקשיח את התו הירוק, אוסטריה שהודיעה על קנסות ענק ללא מחוסנים, איטליה שהכריעה בעד חובת חיסון לכל בני ה-50 ומעלה. מנגד, בארצות הברית הגיעו להחלטה על קיצור דרמטי במספר ימי הבידוד למאומתים ללא סימפטומים ל-5 ימים בלבד.
בישראל בחרו לא בזה ולא בזה. גם המשק יפעל כרגיל, וגם שגרת הבידודים תמשיך כרגיל והרי לכם תאונת רכבת. כי משק, מה לעשות, לא יכול להמשיך כשעשרות אלפי מאומתים נכנסים מדי יום ל-10 ימי בידוד. ואזרחים הולכים להיבדק בלי סוף.
במשך שבועות הבהירו לנו שסגירת השמיים קנתה זמן, אבל חוץ מלרכישת תרופות ולהיערכות מערכת הבריאות - נראה כי הזמן בוזבז. האנרכיה במערכת החינוך היא רק דוגמא. הורים רצים מבידוד לבדיקה, וגם אם במקרה הילד חופשי ומשוחרר: אז אין צוות במוסדות. במקום להכריע שכיתות א'-י"ב ילמדו בזום שבועיים, להיערך מראש, ההצהרה ש"הכול יפעל כרגיל" הוכחה כאחת כזו שלא עומדת בגל האומיקרון. ובל נשכח את העובדה שלחלק גדול מזה אחראית גם מדיניות "בלי פיצויים". גם הצהרות האימה על "50 אלף מאומתים יומי" ומנגד אפילו לא הגבלה מינימלית אחת לא גרמו לאזרחי ישראל תחושה של יותר מדי בהילות, וגם לא הריצו אנשים להתחסן. עכשיו גם אם רוצים לחסן את הילדים - הם בבידוד.
ממשלת בנט-לפיד חיה על הילת הגל הקודם. בתחילת חודש אוגוסט, בשיאו של הגל הרביעי, התכנס קבינט הקורונה, החליטו על חיסון שלישי ואמרו "אם לא יקרה נס - נצטרך סגר". בסוף הכל נשאר פתוח, הבוסטר עשה את העבודה, וראש השנה נחגג בחיק המשפחה. בגל החמישי מנסים עכשיו לשכפל את ההצלחה הזאת, אבל איך לומר, זה לא נראה משהו. נקווה שעוד כמה שבועות נגלה שהבלגן האימתני הזה היה שווה איכשהו את המאמץ, ובתי החולים בנוסף לא יעלו על גדותיהם.
הטור נכתב בעת המתנה לבדיקת אנטיגן של אחד מילדיו
