שפה לא משותפת | מרחאבית

שפה לא משותפת | מרחאבית
אם ישראלים רבים גדלו איתה בבית, למה השפה הערבית מעוררת כל כך הרבה אמוציות בכנסת? ח"כ אחמד טיבי וכרמלה מנשה דיברו עם ערן זינגר על השפה שמרגשת את כולם, יהודים וערבים
מחבר מרחאבית מחבר מרחאבית
Getting your Trinity Audio player ready...
וליד טאהא, דוד אמסלם
צילום: צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

חבר הכנסת וליד טאהא עורר השבוע סערה קטנה מכיוון לא צפוי, כשהציג את חוק החשמל בערבית מעל מליאת הכנסת. הדבר עורר את זעמו של חבר הכנסת דודי אמסלם, שדרש ממנו: "אתה תדבר בעברית בפרלמנט הישראלי". אבל למה ערבית בכנסת עוררה אמוציות כל כך חזקות, בזמן שרבים מהישראלים גדלו עם השפה בבתים שלהם? 

האזינו למרחאבית עם ערן זינגר

"כשזה בא מיהודי מזרחי זה ביזארי", טוען חבר הכנסת אחמד טיבי לגבי אמסלם. "הרי כולכם באתם מתרבות ערבית, לא צריך להסתפק במילה 'מזרחית'. ההורים שלהם מדברים ערבית בבית לעיתים, אז לנצל את זה בצורה של התבטאות גזענית נמוכה כזאת? יש חברי כנסת ערבים שהם נבחרי ציבור, שפת האם שלהם היא ערבית, אנחנו גאים בשפה הזו. אני אוהב שפות, אני אוהב לדבר גם בעברית, ואני לא משתמש בזה ככלי ניגוח". 

טיבי: "אחרי חוק הלאום, ששינמך את מעמדה של השפה הערבית, דיברתי יותר בערבית בכנסת. זה חיזק את הרצון לשמור על השפה"

חבר הכנסת טיבי זוכר את נאומיו הראשונים בערבית בכנסת, כבר לפני עשור. התגובות, הוא מספר, היו חלוקות גם בקרב הציבור הערבי. "95% מהמאזינים אוהבים לשמוע אותי מדבר בערבית", הוא מציין. "ובעיקר אוהבים לשמוע אותי משתמש בביטויים עממיים שקרובים לציבור. זה עוזר לאנשים להבין דברים במסרים קצרים. יש קצת ערבים שאומרים שלדבר בערבית זה פופוליסטי. חלק מאלה שמתחו עליי ביקורת היו פוליטיקאים ערבים או מפלגות אחרות, והיום הם אימצו את הדרך שלי". 

"חלק רואים את זה כהתרסה", ממשיך טיבי. "וחלק מבינים שככה אנחנו רוצים להגיע לקהל היעד, זה לגיטימי לחלוטין. אחרי חוק הלאום, ששינמך את מעמדה של השפה הערבית, דיברתי יותר בערבית בכנסת. זה חיזק את הרצון שלנו לשמור על השפה, על המעמד שלה, ולא לשתוק ולקבל את התוצאה ההרסנית של החוק". 

"הייתי משתיקה את ההורים שלי באוטובוס, התביישתי" 

גם כרמלה מנשה גדלה עם הורים דוברי ערבית בבית. אימה, שעלתה מעיראק, דיברה איתה בערבית עד יומה האחרון. שנים רבות היא ניסתה להסתיר את השפה, היום היא מתחרטת. "הייתה לי תחושה של בושה", היא מספרת. "אולי בגלל הסביבה, אולי בגלל שהאתוס היה להיות צבר, לדבר עברית. אני יודעת שגם חברות שההורים שלהן דיברו גרמנית או רוסית - התביישו. כולנו רצינו להיות צברים ושהעברית תהיה ללא מבטא זר". 

"ערבית זו שפה של חלק גדול מהציבור שחי איתנו", היא מוסיפה. "הייתי משתיקה את ההורים שלי באוטובוס, הייתי נוסעת עם אמא שלי ואומרת לה 'דברי עברית'. ההורים שלי באו מתרבות שלא רציתי לשמוע עליה. בעיניי אז זו לא הייתה תרבות, התביישתי, רציתי למחוק את הכול". 

כרמלה מנשה טוענת שהדברים של חבר הכנסת טאהא בערבית השבוע לא רק שלא הפריעו לה, אלא אפילו נגעו לליבה. "יש כאלה שאומרים שהם רצו להפגין משהו, אני הרגשתי שקל להם הרבה יותר גם לצעוק בערבית וגם לדבר מהלב", הוא מוסיפה. 

הפופולריים