מה יקרה לכלכלה עם מאות אלפי ישראלים בבידוד?
כבר היום יש יותר ממאה אלף ישראלים שנמצאים בבידוד, רבים מהם לא מסוגלים לעבוד מהבית כי הם מייצרים משהו פיזי. אם בעוד שבוע-שבועיים יהיו 400 או 800 אלף אנשים בבית, איך הכלכלה אמורה לעבוד במצב כזה? כש-20%-10% מכוח העבודה איננו, איך מייצרים קוטג'? איך מייצרים שבבים של אינטל? ואיך עושים מהדורת חדשות?
הבעיה היא לא במפעלים עצמם. התעשיינים נוקטים צעדים קיצוניים בשביל להפחית את ההדבקות. ההדבקה היא מאחור, כשהעובדים לוקחים את הילדים שלהם לחוג, לבית הספר, לסרט או לסופר. כשהמספרים כל כך גדולים, לא ברור לי איך הכלכלה יכולה לתפקד. יכול להיות שנגלה שהכלכלה מסתגלת. אולי. יכול להיות שיהיה נזק ונראה האטה משמעותית בפעילות הכלכלית. אולי אנשים יסתגרו בבתים ויחכו עד יעבור זעם. ויכול להיות שנגיע לנקודה שבה הממשלה תגיד: תקשיבו, אנחנו לא מסוגלים לשאת בנטל הכלכלי הזה, ולכן אפילו אם אתם חולים, בלי סימפטומים - לכו בבקשה לעבודה.
אני לא יודע אם נגיע לנקודה הזו, אבל אם נגיע, זאת תהיה הנקודה שבה בעצם אנחנו נתחיל להתייחס לקורונה כאל מין דבר כזה בחיים שלנו שלא צריך להתנהל איתו בצורה מיוחדת. לכו תדעו איזה השלכות ארוכות טווח יהיו לזה. אין לי מושג מה התשובות לכל השאלות האלה. דבר אחד אני כן יודע – לממשלה אין כרגע תוכנית מגובשת להתמודד איתן.
עלינו על הגל: זה הזמן לחזור לעבודה מהבית
בבוקר יום א' נדהמתי לראות ציוץ של פרופ' דרור מבורך מהדסה עין כרם שגם מלמד באוניברסיטה העברית, והוא כותב ככה: "קיבלתי הודעה מהפקולטה לרפואה, שהשבוע יש לאפשר לתלמידים שרוצים, לא להגיע לשיעורים אלא ללמוד מהבית. ואני שואל: 'מה הבעיה לעבור מייד לזום לכל התלמידים? כאילו, אתם לא רואים מה קורה מסביב?'".
ואני לוקח את השאלה הזאת ומוסיף אותה לכל מקומות העבודה, גם במגזר הפרטי, גם במגזר הממשלתי. למה לא לעבור לעבודה מהבית עכשיו לכל מי שמסוגל? לא היברידי, לא יום כן, יום לא. פשוט לעבור לעבוד מהבית עד שהגל הזה יחלוף. אם אתם עובדים עדיין מהמשרד בטוח קרה לכם שהגעתם לעבודה והפגישה שהייתה לכם אחרי שעתיים בוטלה כי אותו בן אדם נחשף לחולה מאומת ואז הוא הלך לעשות בדיקה ונכנס לבידוד.
בשביל מה כל השטות הזאת? אנחנו כבר שנתיים במגפה הזאת, יש לנו פז"ם, אנחנו לא צריכים לחכות שהממשלה תיתן לנו הוראות והנחיות. הממשלה היא לא בייבי סיטר ואנחנו לא צריכים אותה. בשבועיים–שלושה הקרובים זה הולך להיות גל גדול, ובדיוק כמו בים, כשמגיע גל אתה מוריד את הראש כי אתה לא רוצה לחטוף את זה בפנים. בואו נעבור לעבודה מהבית, ואחר כך נחזור. תכלס, גם אני הייתי שמח לעבוד מהבית, אני פשוט צריך, ממש עכשיו, להיכנס לאולפן ולהגיש את התוכנית.
למה הפוליטיקאים לא מצליחים להגיע למי שלא רוצה להתחסן?
ראש הממשלה נפתלי בנט אמר שעד סוף דצמבר הוא רוצה לחסן מחצית מהילדים הצעירים בחיסון קורונה. מגניב! יש רק בעיה אחת, אנחנו לא כל כך מגיעים אליו בינתיים כי קצב החיסון של הילדים איטי מדי. למה? אז יש מישהו שמצא לפחות סיבה אחת למה זה ככה, קוראים לו מואיז הקטן. אתם מכירים אותו מתחילת המגפה בטוויטר, הוא בכלל מנהל את ג'פניקה בכפר סבא, אבל חוץ מזה הוא גם כל הזמן חופר בנתונים של הקורונה.
וגם הפעם הוא חפר וחפר וחפר ושלח לי את הגרף המדהים הבא. מה שאתם רואים כאן זה את הקשר שבין הרמה הסוציו-אקונומית של יישוב לבין שיעור ההתחסנות של הילדים. או במילים אחרות: ככל שהיישוב עשיר יותר כך שיעור הילדים שיתחסנו הוא יותר גבוה וככל שהיישוב עני יותר כך שיעור הילדים שיתחסנו הוא יותר קטן.
רוצים את זה בשמות? קבלו את זה בשמות. הנה היישובים שבהם שיעור החיסון של הילדים הוא הגבוה ביותר בישראל: כפר שמריהו, סביון, מודיעין, כוכב יאיר, להבים, עומר, רעננה, אבן יהודה... שאמשיך? אלה כולם יישובים ברמה סוציו-אקונומית 9–10, הגבוהה ביותר בישראל.
בזמן שאתם מתעסקים בשטויות של וריאנט חדש מדרא"פ אני יצאתי לסיור ברחבי ישראל לראות איפה חוסנו הכי הרבה 5-11 עד היום.
— מואיז הקטן ® (@LittleMoiz) November 26, 2021
מוזמנים להצטרף.
הכניסה מותנית בהצגת תו ירוק.
תודה pic.twitter.com/AMKffaBoYr
מצד שני, איפה נמצאים שיעורי ההתחסנות הנמוכים ביותר בקרב ילדים? שימו לב: טובא-זנגרייה, כעבייה, ר'ג'ר, שיבלי, יבניאל, עילוט, זרזיר, משהד, מעלה עירון, עמנואל, מסעדה, בוקעתא, לקיה. אני יכול להמשיך ככה אבל הבנתם, אלה כולם יישובים מאוד עניים וככלל, אלה יישובים שיש בהם רוב חרדי או ערבי.
זה לא מפתיע, כי זה בדיוק מה שקורה גם בקרב המבוגרים. ביישובים האלה גם שיעור ההתחסנות של מבוגרים הוא מהנמוכים בישראל. כל זה ידוע כבר המון זמן ולכן נשאלת השאלה למה הממשלה לא משקיעה את רוב המשאבים שלה שם?
הסבה מקצועית של מורי דרך? אולי זו דווקא הזדמנות
לפני כחודש שר האוצר שלנו, אביגדור ליברמן, רב עם כל מורי ומורות הדרך במדינת ישראל. זה קרה כשהוא אמר בישיבת הממשלה שהוא חושב שהגיע הזמן שהם יעשו הסבה מקצועית, כי בואו - תיירות בקרוב לא תהיה פה. בחלק מהמשפט הזה הוא צודק, תיירות באמת לא תהיה פה בקרוב, לפחות לא בעתיד הנראה לעין. זה קורע את הלב, אבל זה המצב בעתיד הנראה לעין.
השאלה היא מה עושים עם מורות ומורי הדרך. בסופו של דבר ליברמן באמת חצי התנצל והציע כסף למורות ומורי דרך שיחליטו ללכת להסבה מקצועית. עשרת אלפים שקלים במלגת קיום לארבעה חודשים, ועוד 20 אלף שקלים בשביל לסבסד הכשרה מקצועית שהם יבחרו.
פה נכנס הרעיון שלי: למה שהממשלה לא תציע כסף למורות ומורי דרך שיעשו הסבה להוראה, ובפרט, להוראת אנגלית? מורות ומורי דרך הם אנשים שגם ככה רגילים לעמוד מול קהל ולעבוד עם אנשים, וחלק גדול מהם גם הוכשר בשפה האנגלית. אז נכון, זה לא מושלם וצריך ללמד אותם עוד. אבל בואו, יש פה אחלה הזדמנות.
כמו שבעבר המדינה לקחה הייטקיסטים, עשתה להם הסבה להוראה ופתרה את כל הבעיות שלהם עם חוזים מיוחדים, כולל הכרה בוותק ומה שזה לא יהיה - אותו הדבר הממשלה יכולה לעשות עם מורות ומורי דרך. צריך לאתר את המשבר הזה כהזדמנות לעזור לאנשים האלה ועל הדרך גם להצליח להתמודד עם אתגר לאומי שאנחנו מוכרחים להתמודד איתו.
