בימים אלה מתרחש אירוע שנוגע ל-250 מיליארד שקל מכספי הפנסיה שלנו. זה סיפור עם קונספירציות ותככים. סיפור שבו האנשים שמנהלים לנו את הכסף מנסים להדיח אלה את אלה בטענות על שחיתות, סיפור על טייקונים שפועלים בצללים בשביל להשפיע לאן כספי הפנסיה שלנו ילכו, וזה גם סיפור על רגולטורים שלא הצליחו להחליט מי צריכים לשלוט בגופי הפנסיה שלנו.
צפו בטור של שאול אמסטרדמסקי מתוך משחקי הכיס
ביום ראשון השבוע, חברת אלרוב שבשליטתו של יזם הנדל"ן העשיר והחזק אלפרד אקירוב הגישה בקשה רשמית למפקח על הביטוח – להפוך את אקירוב לבעל השליטה בכלל ביטוח. כלל ביטוח היא אחת מחברות הביטוח הגדולות בישראל. היא מנהלת יותר מרבע טריליון שקל - זו לא טעות, רבע טריליון - של כספי חוסכים. בפנסיות, בביטוחי מנהלים ובשאר מוצרים.
המפקח על הביטוח, ד"ר משה ברקת, יצטרך להחליט אם הוא נותן לאקירוב להשתלט על כלל או לא. זו השאלה המרכזית שמלווה את כל הסיפור הזה. ובשביל להבין את הסיפור הזה לעומק אנחנו צריכים ללכת רגע אחורנית, ל-2007.
החטא הקדמון: ההתנגדות של כלל למתנה לג'ורג'י
ב-2007 חברת אלרוב של אקירוב הקימה חברה בת בשם לוקה (Locka). לוקה היא חברה שמתעסקת במלונאות ובנדלן בחו"ל. אחרי שאלרוב הקימה את לוקה, אקירוב האבא נתן 15% ממניות לוקה לבן שלו, ג׳ורג׳י אקירוב. ככה, בלי תמורה, מתנה שהיתה שווה 350 מיליון שקל.
בחברת כלל לא אהבו כל כך את המתנה הזו. אחרי הכל, זו עסקת בעלי עניין - עסקה שבה הבעלים של חברה שנסחרת בבורסה משתמש בכסף של המשקיעים בשביל לתת מתנה לבן שלו. כי חוץ מאקירוב ששולט בחברת הנדלן שלו אלרוב, יש עוד גוף שמחזיק 13% מהמניות של החברה - חברת כלל ביטוח. או בניסוח אחר, החוסכים לפנסיה של כלל הם השותפים של אקירוב בחברת הנדל"ן.
בהדרגה, עם השנים, המנהלים של כלל התחילו לדרוש מאקירוב שיביא את כל הסיפור של חברת לוקה לאישור אסיפת בעלי המניות. אקירוב לא רצה, כי ידע ששם הסיפור יכול להיגמר רע מבחינתו.
החלק הזה של הסיפור נגרר עד לשנת 2019. היו פה המון פגישות של אקירוב והאנשים שלו עם האנשים של כלל, וכל מיני עורכי דין היו מעורים. בכלל החליטו לא לתמוך בהמשך הכהונה של אקירוב הבן בחברת לוקה, והוא נאלץ לבסוף לוותר על המניות שלו בחברה לחלוטין. אקירוב האבא, אלפרד, כעס מאוד על הסיפור הזה.
סוג של מסע נקמה: אקירוב רוכש מניות כלל
בנובמבר 2019 חברת אלרוב של אקירוב הודיעה שהיא קנתה כ-5% מהמניות של חברת הביטוח כלל. אותה חברה שנמצאת איתה בשותפות ובסוג של סכסוך סביב החברה של אקירוב הבן. יש הרבה אנשים שרואים במהלך הזה של אקירוב, שהתחיל לקנות מניות של כלל, כסוג של מסע נקמה.
זמן קצר לאחר מכן, בפברואר 2020, רגע לפני פרוץ הקורונה, אקירוב נפגש יחד עם יו״ר חברת כלל דני נוה, וכן עם אחת הדירקטוריות בחברה, השופטת בדימוס ורדה אלשיך. בפגישה הזו אקירוב העביר לאלשיך תיק עב כרס מלא במסמכים וסיפר לה שאלה מסמכים שהוא אסף על ההתנהלות של מנהלים בכירים בחברת כלל, וביקש שתעיין בו ותסיק מסקנות.
זה אירוע מאוד חריג, שנשמע כאילו הוא לקוח מאיזה סרט, ולא מפגישות בשוק ההון הישראלי. איך אנחנו יודעים בכלל על קיומה של הפגישה הזו ועל קיומו של התיק הזה? קיומה של הפגישה הזו נחשף בדוח מיוחד שפורסם ביוני 2020 על ידי השופט בדימוס יורם דנציגר, שהתבקש לחקור מה קורה מאחורי הקלעים של חברת כלל.
מה שקרה מאחורי הקלעים בכלל התחיל מוקדם יותר ב-2020.
הדרישה להתפטרות המנכ"ל: "אירוע בעייתי, בלשון המעטה"
בחודש מאי, איפשהו בשלהי הסגר הראשון, יו״ר כלל ביטוח דני נוה פנה למנכ״ל כלל ביטוח יורם נוה, והציע לו להתפטר. הוא הסביר לו שהוא לא מספק את הסחורה בתור מנכ״ל, שמניית החברה מדשדשת מאחורי המתחרים, ושלמרות שחלפו בסך הכל שנתיים וקצת מתחילת הקנדציה שלו, זה הזמן ללכת הביתה.
רק שהמנכ״ל יורם נווה לא נשאר חייב. הוא כתב מכתב תקיף מאוד ליו״ר שלו, ושלח העתקים למפקח על הביטוח ולגורמים נוספים, ובסוף זה גם הגיע לתקשורת. ככה זה מנוסח בדוח: "לשיטת המנכ"ל, הדחיפות נבעה מלחצים שהופעלו על היו"ר על ידי בעלי מניות מיעוט לעשות את דברם, אחרת לא תחודש כהונתו כיושב ראש הדירקטוריון באסיפה הכללית הקרובה".
המנכ"ל גם טען שאלפרד אקירוב באופן אישי החליט לקנות את מניות כלל בשביל "לנער את ההנהלה". האירוע החמור הזה גרם למפקח על הביטוח משה ברקת לדרוש ועדת בדיקה חיצונית, שאכן מונתה, ובראש עמד השופט בדימוס דנציגר.
הנה מה שהבדיקה של דנציגר העלתה: בעלי מניות מיעוט של כלל - איש העסקים מורי ארקין ואיש העסקים אייל לפידות - שמחזיקים יחד בערך 13% ממניות החברה - אכן נפגשו עם היו"ר דני נווה ודחקו בו להדיח את המנכ"ל יורם נווה. השופט דנציגר כותב על זה בדוח שלו שהוא לא מצא שום ראיות לכך שבעלי המניות הללו לחצו על היו"ר או איימו עליו, אבל הוא כותב ש"זה לא היה נכון מצד ארקין ולפידות להביע את עמדתם בפני יו"ר הדירקטוריון בדבר התאמת המנכ"ל לתפקידו".
יודעים למה? כי הם לא בעלי השליטה בכלל! וכשהם קנו את המניות שלהם בחברה המפקח על הביטוח כתב להם במפורש שאסור להם להשפיע על ההתנהלות של כלל. זה גוף עצמאי שמנהל את כספי הפנסיה שלנו, לא העסק שלהם.
אבל המקרה של אקירוב הוא אחר. על הפגישה של אקירוב עם אנשי כלל ועל תיק המסמכים שאקירוב העביר על הנהלת כלל כתב השופט דנציגר: "'מקרה אלרוב משקף אירוע בעייתי, בלשון המעטה, המעיד לכאורה על ניסיון אלרוב לפעול על מנת להשפיע על נציגי כלל ביטוח בקשר עם החזקות גופי כלל במניות אלרוב או על אופן ההצבעה באסיפות"
או במלים של בני אדם, דנציגר הוציא פה כרטיס צהוב לאקירוב ואמר לו - זה שיש לך 5% ממניות כלל לא נותן לך שום רשות לנסות ללחוץ על הנהלת החברה בשביל שתזרום עם מה שאתה רוצה בחברת הנדל"ן שלך שבה אתם שותפים.
אקורד הסיום של אלפרד אקירוב ושאלת 250 מיליארד השקלים
אקירוב לא נשאר חייב. הוא כבר בן 81, והוא כועס. מאז האירוע הזה הוא קנה עוד ועוד מניות של כלל, ועכשיו הגיש בקשה רשמית להחזיק 30% ממניות החברה ולהפוך לבעל השליטה שלה. כי כשהוא יהיה בעל שליטה, ובכן, תהיה לו שליטה בחברה.
בשיחה עם דה מארקר באמצע נובמבר אקירוב האבא הציג את זה כמין ירושה שהוא רוצה להשאיר לבן שלו ג'ורג'י: "אני לא הולך להיות מעורב ברמה היומית בניהול של כלל ביטוח ועוד לא החלטתי אם בכלל אצטרף לדירקטוריון, אבל הבן שלי, ג'ורג'י אקירוב, כנראה כן יצטרף לדירקטוריון ואני אתמוך בו בכל מה שיידרש. הוא צעיר, יש לו מוטיבציה ואמביציה גדולים להצליח בכלל ביטוח, שטמון בה פוטנציאל גדול מעבר למה שהיא הגיעה עד כה".
עכשיו המפקח על הביטוח ברקת צריך להחליט - האם מה שקרה מאחורי הקלעים של חברת כלל ונחשף בדוח של השופט דנציגר הוא מספיק בעייתי בשביל לא לאפשר לאקירוב להשתלט על החברה, או שזה בסדר.
ויותר מזה, יש כאן שאלה רחבה יותר - איך היינו רוצים שגופי הפנסיה שלנו יתנהלו. האם אנחנו בכלל רוצים שיחזיקו בהם טייקונים שיש להם עוד אינטרסים שאנחנו לא תמיד מכירים, או שכבר עדיף שיהיו גופים בלי בעלי שליטה, שרק המנהלים שלהם קובעים מה קורה בהם. זו שאלת 250 מיליארד השקלים שנמצאת בימים אלה על השולחן.
