הבחירות לא נראות באופק. מי שחשב שהממשלה לא תחזיק מעמד על סוף 2021 (בערך 16% מהמצביעים חשבו כך אפילו בשבועות האחרונים) כנראה טעה. השאלה מי מתאים להיות ראש הממשלה היא שאלה תיאורטית של מצב רוח, של קריאת מציאות, של תחושת בטן, לא שאלה מעשית. כשמצביעים אומרים בסקר ש״לפיד״ הוא המתאים, זה לא שמחר יצטרכו לבחור בלפיד. וכאשר הם אומרים ״בנט״, זה עוד רחוק מאוד מבחירה בבנט. למעשה, רוב גדול ממי שאומרים ״בנט״ לא יבחרו בבנט, כפי שמלמדים הסקרים על מצבה של מפלגתו, ימינה (5.14 מנדטים בממוצע המשוקלל של המדד).
מזה צריך להתחיל. בנט הוא ראש הממשלה. האם הוא מתאים להיות ראש הממשלה? נשאל – מה זה ״מתאים״. נשאל – מתאים כשלעצמו או מתאים יותר מאחרים. נשאל – ומי בכלל האחרים. נשאל – וכמה אחרים יש. כל אחת מהתשובות לשאלות הללו תשנה גם את היחס לבנט. תכף נדגים.
כן או לא לחייב לימודי תנ"ך בבתי הספר? הוויכוח מתלהט
בשבוע שעבר, בסקר של ערוץ 14 המתחדש, שאלו מי הכי מתאים לראש ממשלה. נתניהו קיבל הכי הרבה קולות. 42%. זיכרו את הנתון הזה. תכף יבואו דומים לו. אחריו באו לפיד, בנט וגנץ, בפיגור די גדול. והיו גם מי שהכריעו שאין אף מועמד מתאים, או שאינם יודעים.
עכשיו אחורה, לחודש יולי. סקר של ישראל היום. מי הכי מתאים? נתניהו. הנתון: 40%. די דומה ל-42% של ערוץ 14. אחריו לפיד, בנט ו״לא יודע״.
אולפן שישי של ערוץ 12 שאלו באוגוסט במתכונת אחרת: מי יותר מתאים, נתניהו או בנט (לנתניהו 45% – שוב, דומה ל-42%). מי מתאים יותר, נתניהו או לפיד (לנתניהו 47% – כלומר, רק קצת יותר). מי מתאים יותר, נתניהו או גנץ (לנתניהו, שוב, 47%).
זה הדפוס: בהרכבים של שניים, שלושה, ארבעה, או כאשר יש אפשרות לומר ״לא יודע״ או ״אף אחד מהם״, נתניהו. תמיד מנצח, וכמעט תמיד עם מספרים דומים. בין 40 ל-50 אחוז (היה חריג אחד, בישראל היום, עם 51% באוגוסט). זה אומר שמצד אחד, נתניהו בפירוש חזק יותר מכל מתחרה. מצד שני, נראה שיש לו תקרה, לא משנה את מי מעמידים מולו, הוא לא חוצה את ה-40 וכמה אחוזים. מי שרוצה אותו – רוצה אותו. מי שלא רוצה אותו – לא מוכן לומר שהוא יותר מתאים מאף אחד (או לפחות מאף אחד מאלה שהוצבו מולו).
עכשיו אלינו: באתר המדד הוספנו מדד התאמה לראשות הממשלה. התוצאה שלו חריגה. בנט מול נתניהו: בנט עם 55%, מול נתניהו עם 45%. כמובן, האחוז שיש לנתניהו לא חריג. זה הסטנדרט שלו. האחוז שיש לבנט חריג מאוד. בסקרים שהזכרנו קודם הוא מתנדנד בסביבות העשרים אחוז. מה הסיפור?
הסיפור הוא השאלה. איך שואלים ומה שואלים. בכל הסקרים האחרים השאלה כוללת כמה תשובות אפשריות, יותר משתיים. בסקר של המדד אפשר לבחור רק אחת משתי אפשרויות – או נתניהו, או בנט. אין לא יודעת, אין אף אחד מהם, אין לפיד, או גנץ, או ליברמן, או השד יודע מי. רק שתי אפשרויות. למה זה מעניין דווקא ככה? כי זה מאפשר לראות שבאין ברירה אחרת, כל מי שלא רוצה את נתניהו (כאמור, בין 50-40%) רוצה את בנט, או לפחות מעדיף את בנט.
ניתן דוגמה לאיך זה עובד:
דרורה (שם בדוי) היא מצביעה של מפלגת העבודה. כאשר שואלים אותה שאלה פתוחה מי הכי מתאים להיות ראש ממשלה, היא מתלבטת, שואלת אם אפשר להציע מישהו כמו אהוד ברק, וכשאומרים לה לא, היא נאנחת ואומרת ״לפיד״. הוא לא בדיוק מה שהיא רוצה. היא מהעבודה, לא מהבורגנים של יש עתיד. אבל בלית ברירה תלך עם לפיד (הרי צריך ראש ממשלה).
אבל החיים הם לא תוכנית כבקשתך, אז דרורה מתבקשת להכריע מי יותר מתאים: נתניהו או בנט. זה כבר מעל לכוחותיה. היא מבינה, כאמור, שצריך ראש ממשלה, אבל במקרה כל כך מעצבן פשוט תבחר ב״אף אחד מהם״. מזל גדול שהסוקר אפשר לה לומר שאף אחד, כי היא באמת לא יכולה להחליט בין שני מועמדים שהיא כל כך לא מזדהה איתם.
אבל אז דרורה נרשמת לאתר המדד, כדי לדרג את שרות ושרי הממשלה (היא חושבת שמרב מיכאלי עושה עבודה נפלאה במשרד התחבורה). ופתאום, היא נתקלת בשאלה מוכרת, אבל דילמה חדשה. הפעם זה נתניהו או בנט, בלי אפשרות להתחמקות. אין ״לא יודעת״, אין ״אף אחד מהם״. נגיד שזה שני אלה, ונגיד שאת מוכרחה לבחור (הרי צריך ראש ממשלה), במי מהשניים תבחרי? הנה – זה הרגע שבו דרורה אומרת ״בנט״. לא כי היא רוצה את בנט, אלא משום שבהינתן הבחירה האיומה – בעיניה – של שני אלה בלבד היא מעדיפה את בנט.
זה מה שאנחנו רואים במספרים שלנו. מצביעים של העבודה, של מרצ, של לפיד – אם אין להם ברירה אלא להכריע בין נתניהו לבין בנט, הם בוחרים בראש הממשלה בנט. מה זה אומר? זה אומר פחות עליו, כי הוא לא יהיה המועמד היחיד מול נתניהו בבחירות הבאות. במקרה הטוב מבחינתו הוא יהיה אחד מכמה מועמדים. וכמו שהסקרים מלמדים, המפלגה שלו, ימינה, לא בדיוק יציבה, וגם לא בדיוק משגשגת. בעצם, מצבו של בנט די משונה. כל בוחרי ליברמן מעדיפים אותו על פני נתניהו, ורוב מוחלט של בוחרי מרצ, העבודה, יש עתיד. אבל. מקרב בוחרי ימינה, רק מחצית מעדיפים אותו על פני נתניהו. מצבו של בנט טוב יותר בקרב יריבים מאשר בקרב תומכים (שרובם מן הסתם תומכים. לשעבר).
במילים אחרות, במדינה שבה אין בכלל בחירות לראשות הממשלה, אלא בחירות למפלגות, הצבה של בנט, על חמשת המנדטים שלו, מול נתניהו, שיש לו קרוב יותר ל-35 מנדטים, זה סוג של חוצפה. זה רחוק מאוד מלומר שלבנט יש באמת סיכוי לנצח את נתניהו בבחירות הבאות. מצד שני, המספרים האלה הם לא חסרי משמעות. הם בהחלט מלמדים משהו על מצבו של נתניהו. כמו שאמרנו, יש לו תקרה. הוא אהוד מאוד על בוחריו, בוחרי הגוש. הוא בלתי מתקבל על הדעת בעיני מי שאינם בוחריו. עד כדי כך, שהם מעדיפים את בנט, אפילו אם הם שמאלנים אדוקים.
