שאלות על חינוך תמיד מעניינות. הן מתייחסות להווה – מה שעושים עכשיו – ולהשפעתו על העתיד – מה שיהיה עם הדור הבא. הן מבטאות סדרי עדיפויות חברתיים, כלכליים, חינוכיים. הן נוגעות כמעט לכל אחד, שהרי, כל אחת מאתנו הייתה תלמידה, וכמעט כל אחד מאתנו הוא הורה, או שיהיה בעתיד, ויש שיהיו מורים, ויש שיהיו מנהלות. מערכת החינוך נוגעת כמעט בכל אזרח. מלווה אותו לשנים ארוכות. והיא מערכת גדולה, יקרה, מסורבלת, מסובכת. לא סירת מרוץ קלילה אלא נושאת מטוסים, שקשה מאוד להטות את כיוונה.
מה לומדים בבית הספר? בואו וחלקו את שעות הלימודים
אבל גם אם רוצים להטות את כיוונה, לא ברור לאן. מה המטרה. האם המטרה היא תלמידים שיודעים יותר? תלמידים מחונכים יותר? אזרחים טובים? ידענים וסקרנים? ומה הם צריכים לדעת – יותר אנגלית, או ספרות, או תנ״ך? ואל תגידו ״הכול״. התשובה הקלה היא הכול. אבל זו לא תשובה ריאלית. בעולם האמיתי צריך לקבוע סדרי עדיפויות. במערכת השעות של התלמידים צריך לקבוע סדרי עדיפויות. מי שתלמד יותר מזה, תלמד פחות מההוא. אם יותר אנגלית, אז יהיה פחות לספרות, או לתנ״ך, או למתמטיקה. אם יותר ספרות, אז פחות חינוך גופני, או פחות מדעים.
וכמה שעות בכלל צריך לבלות תלמיד בבית הספר? הנה, בזה אנחנו פותחים. השבוע אנחנו משיקים שיתוף פעולה חדש של התוכנית משחקי הכיס ושל אתר המדד. עד לפני שבועיים עוד עסקנו ב״משחקי התקציב״. אבל התקציב עבר – ואנחנו זזים הלאה. זזים לפרוייקט על חינוך. נשאל: כמה שעות צריך ללמוד? נשאל: מה צריך ללמוד? נשאל: האם מערכת החינוך שלנו טובה? נשאל: האם התקציב שלה מתאים? נשאל: האם אתם מבחינים בין שרי חינוך טובים יותר או פחות? נשאל: האם צריך יותר ללמוד או יותר להתחנך? ובאיזה גיל?
בקיצור (או לא בקיצור), יש לנו הרבה שאלות, והתשובות שלכן ושלכם מעניינות אותנו. בערך אלף משתתפים כבר השיבו, ועכשיו. ננסה להרחיב את המעגל, כדי לדייק את התשובות עד שנוכל לומר בביטחון מה באמת חושב ״מדגם מייצג״ של הציבור הישראלי.
וכאמור – נפתח בשעות. הנה הגרף שמתאר כמה שעות ביום צריכים ללמוד תלמידי כיתה י׳ – ולדעת מי. בערב, משחקי הכיס, נציג עוד נתון מעניין שקשור לחלוקת השעות, אבל בינתיים, נסתפק בגרף אחד. מה רואים בו? קודם כל, שיש דומיננטיות ברורה, העדפה ברורה, לשבע שעות ביום. 35 שעות בשבוע אם לא לומדים בשישי, או 40 שעות אם לומדים בשישי (נגיד – חמש שעות נוספות). ומה עוד אפשר לראות כאן? שהורים שילדיהם כבר עברו את גיל בית הספר נוטים לרצות הרבה יותר שעות מהורים שילדיהם טרם התחילו ללמוד. ורואים שבערך רבע מהמשיבים חושבים שמספיקות חמש שעות ביום. ורואים שרק מעטים מאוד סבורים שיש צורך בפחות מחמש שעות, או ביותר מתשע שעות. ורואים מה רוצים התלמידים עצמם. זה מעניין – חשבנו שתלמידים יבקשו הרבה פחות שעות מכפי שמבקשים המבוגרים, ההורים. אבל זה לא המצב. גם תלמידים מבינים שצריך ללמוד, ושאי אפשר ללמוד אם לא מבלים שעות בבית הספר.
עכשיו שימו לב לכמה דברים:
אחד – שבע זה בדיוק באמצע. יכול להיות שבגלל זה שבע זה מספר השעות המוביל. צריך לבדוק, ואולי עוד נעשה את זה, מה אם היינו מציעים סולם בחירה אחר, נגיד, חמש, שבע, שמונה, תשע, 11. האם במקרה כזה עדיין הרוב היו מצביעים על שבע, או אולי מטפסים לשמונה (כי עכשיו הוא המספר שבאמצע). צריך לקחת בחשבון הטיות כאלה כאשר חוקרים עמדות של בני אדם.
שתיים – למה דווקא כיתה י׳? כי רצינו כיתה שמצד אחד ברור שכבר צריך ללמוד בה ברצינות (ולא שבכיתות אחרות לא צריך), ומצד שני שהמחשבה לא תהיה על ״בגרויות״. הכיתות שמעל י׳, הן כבר כיתות של בגרות. אלה שמתחת י׳, הן עוד כיתות שבהן הדגש הלימודי אולי קצת פחות חזק. לכן בחרנו בי׳. יכול להיות שבכיתות אחרות ההורים והתלמידים היו מורידים ומעלים את מספר השעות.
שלוש – מה שנציג הערב, במשחקי הכיס, מלמד שיש קשר מובהק בין מספר השעות שהמשיבים רוצים לבין סוג המקצועות שהם מדגישים בחשובים. כלומר, מי שרוצה הרבה שעות לימוד, רוצה אותן מתוך אמביציה מסויימת לשפר ביצועים בתחומים מסויימים. איזה תחומים? כאמור – משחקי הכיס, שבע ורבע בערב…
