בואו נדבר על רמי לוי. רמי לוי החברה ורמי לוי האיש: רמי לוי החברה זו חברה ציבורית. היא נסחרת בבורסה, ציבור המשקיעים משקיע בה. אחלה. לפני כמה ימים החברה ביקשה מבעלי מניות המיעוט לשנות כל מיני דברים בחברה. גם מעלים את שכר הדירה וכל מיני דברים - ועוד משהו קטן קטן קטן: לשנות את מדיניות התגמול. שזה מילים מאוד מכובסות להגיד שהם הולכים להעלות את שכר המנכ"ל. השכר של רמי לוי.
בואו נדבר על המספרים שנייה. השכר של רמי לוי הוא 90 אלף שקלים בחודש. שכר נאה לכל הדעות. הם הולכים לתת לו תוספת שכר של 50% ולהעלות את זה ל-135 אלף שקלים בחודש - וזה לפני הבונוס השנתי שהוא יהיה זכאי לו, שיוכל להגיע עד 3.5 מיליון שקלים בשנה.
עכשיו רמי לוי בעשר אצבעות בנה את האימפריה המטורפת הזאת, אי אפשר להגיד שהוא לא שווה את הכסף. אבל יש קאץ': החברה, "רמי לוי", מכריזה על עצמה כחברה ערכית שאכפת לה מהעובדים וכל מיני דברים כאלה ולכן במדיניות התגמול שלה יש תקרה. והתקרה אומרת שהשכר של המנכ"ל, לא כולל הבונוס, לא יכול להיות גבוה יותר מפי 14 מהשכר החציוני בחברה.
אבל רגע, אם נותנים לרמי לוי תוספת שכר של 50% ויש תקרה לפערים, זה אומר שצריך לתת תוספת שכר של 50% לכל יתר העובדים בחברה. האם זה מה שהחברה עשתה? לא. כי אז היא תפסיד כסף. ישבו וחשבו: אוקיי, מה נעשה? מה... או, אני יודע! ואז בעמוד האחרון של כל החוברת הזאת שהם שלחו לבורסה מסתתר הפתרון. הם מעלים את תקרת הפער: במקום פער של פי 14 בין השכר של המנכ"ל לשכר החציוני רמי לוי יוכל להשתכר עכשיו פי 20 מהשכר החציוני בחברה שלו, שהוא בערך 6,600 שקלים בחודש ברוטו.
בקיצור, לרמי לוי הייתה ברירה. הוא היה יכול לבחור להצדיק את תדמית הרובין הוד שהוא עובד עליה כל כך הרבה שנים או להעדיף את הרווחה של עצמו ושל המשפחה שלו על פני הרווחה של העובדים. הוא בחר באפשרות השנייה ובמו ידיו מגדיל את הפערים בחברה.
