מה קורה כשכוונות טובות פוגשות ממשלה שלא יודעת לבצע? מלא אנשים מפסידים כסף מהפנסיה שלהם. הינה הסיפור המלא: בדצמבר הקודם ד"ר משה ברקת, הרגולטור של הפנסיה, הודיע שהוא הולך לעשות שינוי מרחיק לכת ולעזור לכל הפנסיונרים והפנסיונריות לשלם פחות דמי ניהול כשהם יוצאים לפנסיה. העניין הוא שבניגוד למי שעדיין נמצא בשוק העבודה והוא חוסך פעיל, מי שכבר פורש לפנסיה לא יכול לעבור בין קרנות.
הקרנות יודעות את זה, ולכן הן גובות מהפנסיונרים והפנסיונריות את דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק. אם חסכתם מיליון שקל, זה אומר 5,000 שקל בשנה, כל שנה, רק על דמי ניהול. מלא כסף. בא הרגולטור, זיהה את הבעיה הזאת ואמר: ככה? אתם גובים את המקסימום? אני אוריד לכם את המקסימום. במקום חצי אחוז, שליש אחוז.
אחלה רעיון. יש רק בעיה אחת – הוא הציע את הפתרון הזה בדצמבר הקודם וזה מעולם לא נכנס לתוקף. למה? כי זה יצא לשימוע ציבורי ואז כל גופי הפנסיה אמרו "לא לא לא, אוי אוי אוי, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, זה נורא קשה".
אז היו בחירות והממשלה התחלפה ובא שר אוצר חדש ועכשיו יש חוק הסדרים, לאף אחד אין זמן לזה. זה כל כך לא קורה שנזכרתי שאפילו אני כבר הספקתי לספר לכם את זה בינואר הקודם על זה שזה לא קורה. מה שפחות ידוע הוא שגם הפנסיונרים עצמם, האנשים שמגיעים לגיל הפרישה ומתחילים למשוך קצבת פנסיה חודשית מהקרן שלהם, ממשיכים לשלם דמי ניהול עד השקל האחרון.
החלק הכי מטריד בסיפור הזה – דמי הניהול בפנסיה הם "נגעת – נסעת". ברגע שיצאתם לפנסיה אי אפשר להוריד את דמי הניהול בדיעבד. לכן כל מי שפרשו אחרי שברקת כבר הודיע שהוא הולך לעשות את השינוי הזה נדפקו – ומשלמים סתם כמה אלפי שקלים בשנה. יותר ממה שהרגולטור התכוון שהם ישלמו. סתם.
אני לא רוצה לרדת על משה ברקת, יש לו פה כוונות טובות. אבל עם כוונות טובות לא פורשים לפנסיה.
