נגיד שהייתם רוצים לרכוש רובה, אקדח, רימון רסס, יש לכם מושג איך עושים את זה? אצלנו בשכונה לא מוכרים. גם לא במכולת. אבל כנראה שיש הרבה שמוכרים. כמה זה הרבה? הרבה זה הרבה. הרבה זה אין לנו מושג כמה. חפשו נתונים – אני מחפש כבר שבוע – ותמצאו ״עשרות אלפים״, ״מאות אלפים״, ״עלייה של 200%", ״זמינות גבוהה״. תמצאו מחירים (״מחירו של הקרלו, הנע בין 3,500 ל-6,500 שקלים, נמוך ממחירם של כלי נשק תקניים״), תגלו שלצה״ל אין ממש מושג כמה נשק נגנב ממנו (אבל זה בהחלט ״הרבה״), תגלו שמבקר המדינה סבור ש״אין להשלים עם מציאות שבה אמצעי לחימה צבאיים שנרכשו למטרת הגנה על אזרחי ישראל ותושביה מגיעים לידי גורמים פליליים ומביאים להגברת האלימות ולסיכון חייהם של חפים מפשע״. תסכימו איתו כמובן, תהנהנו בראש, תחפשו עוד קצת נתונים, תגלו שיש ״הרבה״. לא הרבה נתונים, הרבה דיבורים על נתונים שאין.
רוצים שהעיר שלכם תהיה פתוחה בשבת? סגורה בשבת? בואו לשחק את ראש.ת העיר ולהחליט
חבר הכנסת עודד פורר, בדיון בכנסת, אמר 400 אלף. על מה הסתמך? לא יודע. מסתובבת הערכה כזאת של המשטרה. ומצד שני, בכיר במשטרה אמר ״עשרת אלפים״. זה מספר הרבה יותר קטן. ומצד שלישי, בפרוייקט המקיף ״האקדח על שולחן המטבח״ מדובר על ״בין 312,500 ל-326,500״.
כמה מכל כלי הנשק הלא חוקיים מסתובבים במגזר הערבי? שוב יש לנו תשובה: ״הרבה״. כמה זה הרבה? הרבה זה הרבה. הרבה זה אין לנו מושג כמה. ״עשרות אלפים״, ״מאות אלפים״, ״עלייה משמעותית״, ״זמינות גבוהה״. הרבה יותר מאשר אצל היהודים. או לפחות – הרבה יותר בשימוש מאשר אצל היהודים. ״עבירות הירי באזורי מגורים נעשות באופן מובהק בידי חשודים בני האוכלוסייה הערבית״. זה לא אני אומר, זה המשטרה. ״ב-2,417 מ-2,555 תיקים שנפתחו בגין עבירת ירי מנשק חם באזור מגורים בשנים 2014 עד 2016, החשוד שנחקר היה בן האוכלוסייה הערבית. נוסף על כך, לפי נתוני המשטרה, באותן שנים כ-94% מתיקים אלו שנפתחו במחוז מרכז (723 מ-773) וכ-98% מתיקים אלו שנפתחו במחוז צפון (586 מ-598) נפתחו לחשודים בני החברה הערבית״. כלומר, על כל יהודי שיורה יש תשעה וחצי ערבים שיורים. ותשאלו: אולי ליהודים יש פשוט נשק אחר? כנראה שלא. גם 93% ממקרי השלכת הרימונים נרשמו במגזר הערבי.
״אחד המאפיינים והגורמים של תופעת הפשיעה בחברה הערבית הוא הימצאותם וזמינותם של כלי נשק מסוגים שונים בקרב החברה הערבית בהיקפים גדולים לאין שיעור מאשר בחברה היהודית״, נכתב בדו״ח של צוות מנכ״לים מטעם המדינה. היקפים גדולים זה מספר עגול, גם אם לא לגמרי ברור. מה זה ״היקפים גדולים״? למנכ״לים אין תשובה. גם הם לא יודעים כמה נשק נגנב מצה״ל, כמה מוברח מירדן, כמה מיוצר בשטחים ונמכר בישראל. לא יודעים. ״ההערכות מדברות על עשרות ומאות אלפים של כלי נשק לא חוקיים״ נכתב בדו״ח. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. עשרות ומאות אלפים זה אומר כל מספר מ-20 אלף ועד 999 אלף.
כמחצית מהערבים (49%) אמרו לסוקרים שבישוב שלהם רווחת הבעיה של ירי ושימוש בנשק בלתי-חוקי. כאשר אתם מביטים באזרחים הערבים ותוהים האם או מדוע שיתוף הפעולה שלהם עם המשטרה לא גבוה, גם את זה צריך לקחת בחשבון. מי שמניח שלשכנים שלו יש בארון רובה, או רימון רסס, יהסס לצלצל למשטרה ולהתלונן עליהם.
על פי המחקר של עמותות אברהם, ״תחושת חוסר הביטחון האישי של האזרח הערבי גדולה פי 2.5 מזו של האזרח היהודי״. לכאורה, זה מחייב הסתמכות על המשטרה, זמינות של המשטרה. אבל, כאמור, קשה יותר להזמין משטרה לשכן שמחזיק בביתו כלי ירי. קשה יותר להתלונן עליו, להצביע עליו כמי שעשה מעשה לא ראוי. ומכיוון שלמשטרה כנראה אין מושג כמה כלי ירי יש בשטח, אין מה לדבר על איסוף שיטתי שלהם. כי לאף אחד אין מושג כמה בכלל צריך לאסוף. האם זה 20 אלף? לא קל לחפש, למצוא ולקחת 20 אלף כלי נשק. אבל זה מספר שאולי אפשר להתמודד אתו איכשהו. זה 900 אלף? אם זה המספר, יהיה הרבה יותר מסובך.
