איך דווקא אסירים ביטחוניים שהוגדרו בסיכון גבוה לבריחה מצאו את עצמם מחוץ לכלא ובמשך ימים ארוכים ללא קצה חוט שיוביל לתפסיתם? מדוע הגדה מתחילה כעת לבעור? האם אפקט הבריחה יהדהד תקופה ממושכת בקרב ארגוני הטרור? מדוע האירוע עלול להתגלגל להסלמה והאם אפשר להימנע מכך?
האזינו להסכת עוד יום עם גילי כהן
הפעם ב"עוד יום" גילי כהן מארחת את המזרחן ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין מאוניברסיטת תל אביב ויועץ למתאם פעולות הממשלה בשטחים לשעבר. הוא סיפר על ההבדלים בין אסירי התנועות האיסלאמיות לבין אסירי ארגון ה"פתח".
"אלו שישה שמייצגים את תנועת הפלסטינים, את לב האתוס הפלסטיני, שנוגע לכל משפחה ויכול לסחוף בקלות את הרחוב הפלסטיני", אומר מילשטיין על האירוע שהצית את האש העכשווית - בריחת האסירים מכלא גלבוע. "ברשות, בחמאס, בג'יהאד האיסלאמי ובשמאל יש צידוד מאוד רחב במהלך, ויש בו אקט סמלי הירואי ליכולת להתגבר על המגבלות והדיכוי, לתיאורם, שעושה להם ישראל. זה אירוע שנטוע כסמל בהתמודדות מול ישראל", הוא מסביר.
בפרק נגלה איך זה נראה מבפנים: כיצד נראים תנאי הכליאה של האסירים, האם הם אכן נהנים מאוטונומיה בתוך בתי הסוהר? ולמה מדובר באירוע כל כך משמעותי? בנוסף נבין מדוע הבריחה הזו לא מהווה כאב ראש רק עבור ישראל והמשרד לביטחון הפנים, אלא גם לאבו מאזן.
"יש הבדל בין אסירי התנועה האיסלאמית לבין אסירי הפת"ח - שחמישה מתוך הבורחים נמנים על שורותיהם. הדבר הבולט הא שיש היררכיה לכל תא, לכל אגף ולכל כלא יש 'אמיר', מנהיג, שנותן את האישור להתדיין עם הגורמים הפוליטיים או עורכי הדין. רמת הבקיאות של האסירים בכל הנוגע לחברה הישראלית, מאוד גבוהה", אומר מילשטיין. "מה שבא לידי ביטוי בתזמון מועד הבריחה - ראש השנה. לא אתפלא אם זה נובע מתוך הבנה שיש בעיתוי התרופפות מבחינת כלל המערכות".
"הג'יהאד האיסלאמי מצטיין בבריחות", מזכיר מילשטיין. "הקמתו ב-1986 היתה בעקבות בריחה של גרעין המייסדים מהכלא בעזה, ולאחר מכן הצטרפו לחוד החנית של הזרוע הצבאית. הארגון נבנה על האתוס הזה ומהבחינה הזו אנחנו צריכים לצפות שהבורחים עכשיו חותרים להשתלב בפעילות צבאית".
