רואים את המסיבה המשוגעת הזאת? היא התקיימה בשטחים. לא בלונדון, לא באבו דאבי - ברשות הפלסטינית, ליתר דיוק ברוואבי – בערך שעה נסיעה מהכפר ביתא ליד מאחז אביתר. הפער הזה בין מה שרואים ברוואבי לביתא - הוא הפער העמוק של החברה הפלסטינית.
מאות צעירים הגיעו להופעה של אמן ההיפ הופ הפלסטיני BIGSAM ברוואבי, העיר הפלסטינית המתוכננת הראשונה, "רמת השרון" של הגדה. דירה של מאה מטר שם עולה שני מיליון שקל - מחיר נמוך יחסית בהשוואה אלינו, אבל לא משהו שפלסטיני ממוצע יכול לעמוד בו.
על אף שיש ראפרים פלסטינים בשטחים, ויש אפילו כמה מועדונים קטנים, אירוע מוזיקה גדול כזה, בשטח פתוח, הוא עניין של פעם בקיץ. האווירה ברוואבי הייתה בהתאם למוזיקה – חילונית ומשוחררת – והתגובות ברשתות לא איחרו להגיע.
אלו ימים סוערים ברחוב הפלסטיני. מבצע "שומר החומות" החזיר את אל-אקצא למרכז הבמה, העימותים מול המאחז אביתר ליבו את אש המאבק נגד ישראל – וכל זה התפוצץ מול התמונות של צעירים רוקדים, ככה סתם.
הביקורת הזו מסמלת את הקרע בתוך החברה הפלסטינית, בין פלסטין הראשונה לפלסטין השנייה, אם תרצו. מי שקנה בית ברוואבי הוא מי שיכול להרשות לעצמו לשבת בבתי הקפה המפוארים בשכונת א-טירה ברמאללה, להנות כמו כל צעיר נורמלי בעולם.
לרוב הצעירים הפלסטינים, אלה שגרים בכפר או שסתם אין להם מספיק כסף - אין את הפריבילגיה הזו. הבילויים שלהם בשישי זה לצאת וליידות אבנים מול המאחז הקרוב לביתם. שלא לדבר על זה שהאסלאם הוא עדיין חלק חשוב ומהותי מהחיים שלהם. לצאת למסיבה כזו, כמו שהייתה ברוואבי, זה דבר שהם לא עשו אף פעם. הם לא יכולים לחצות את המחסומים התרבותיים והדתיים וגם לא יכולים להרשות את זה לעצמם מבחינה כלכלית.
המארגנים של האירוע וגם האמן שהשתתף התעלמו מהביקורת הציבורית. חוסר התגובה שלהם ממחיש הכי טוב שהפער הפנימי הזה לא הולך לשום מקום.
מה שאנחנו, כישראלים, יכולים ללמוד מזה, הוא שהפלסטינים הם לא מקשה אחת. יש כמעט חמישה מיליון מהם בין הירדן לים – ויש שם עשירים ועניים, שכבה של כאלה שיכולים להרשות לעצמם ללכת למסיבות היפ הופ, ורוב שלא יכול וכל עולמו זה הסכסוך עם ישראל. כל עוד לא נבין את המורכבות הזה, לא נצליח באמת להתמודד עם הפלסטינים.
