ב-26 באפריל 2018, חניכי מכינת בני ציון בתל אביב יצאו לטיול גיבוש בנחל צפית בדרום. הם והמדריכים שלהם ידעו שמזג האוויר עומד להיות חורפי, אבל הם לא הבינו עד כמה. הגשם שירד, והשיטפון שבא כמעט מיד אחריו, תפסו אותם באמצע המסלול. לא היה להם לאן לברוח.
כרוניקה של אסון | האזינו לעוד יום עם מיכל רשף
שלוש שנים אחרי, ראש המכינה יובל כאהן ומנהל התוכנית החינוכית אביב ברדיצ'ב הועמדו לדין. האישום: המתה בקלות דעת וגרימת חבלה חמורה. אנחנו נמצאים כרגע בשלב העדויות במשפט, ובכל עדות, עולה כתובת. עוד כתובת שהייתה על הקיר. עוד מתריע בשער, עוד מישהו שאמר שעוד יקרה פה אסון - ואז הוא קרה.
איציק אור, אביה של אלה שנספתה באסון, עוד קיווה בשעות הראשונות לקבל ממנה אות חיים. לבסוף הוא קיבל את הבשורה המרה: "נסענו לאבו כביר לזיהוי ואחר כך הייתה התארגנות להלוויה. הראש לא בדיוק חשב על מי האחראים. מהר מאוד ירד לנו האסימון".
כתב כאן חדשות בדרום, אסף פוזיילוב, ליווה את הסיפור מהרגע הראשון. הוא הכיר את מכינת בני ציון עוד קודם. "במכינה הזאת הייתה התרבות מאוד מסוימת", הוא מספר. "רוח המפקד הייתה להנמיך ולהגחיך כל חילוץ או סכנה בטיול. במקרה הטוב זה היה להפוך את זה לסוג של משהו קליל ולא משמעותי, או אפילו פינוק של החניכים במקרה הרע".
במכינה נדרשים הלוחמים לעתיד לנווט במדבר, לעבור מסעות מפרכים ולהתמודד עם אתגרי הטבע. אבל היו מקרים שבהם אתגרי הטבע היו חזקים מהם. הם אומנם לא הסתיימו כמו האסון בצפית, אבל במבט לאחור, הם היו צריכים להדליק נורה אדומה. אולי אפילו כמה נורות כאלה.
העדויות במשפט חשפו ששלוש שנים לפני אסון נחל צפית, נרשמה הכתובת הראשונה על הקיר - טיול גיבוש, חורף 2015. חניכי המכינה יוצאו לטיול באזור ערד. בתחזית אמרו שירד גשם. בפועל, זה היה מבול. החניכים מצאו את עצמם באמצע הלילה, בגשם שוטף, בלי אפשרות להסתתר. לא אחד המדריכים או צוות המכינה הם שעשו את הטלפון למחלצים, אלא חניך שבמקרה אבא שלו עובד ביחידת חילוץ.
שנתיים לאחר מכן, בקיץ 2017, מגיעה הכתובת הבאה על הקיר. זה היה יום חם מאוד. החניכים מטפסים במעלה נחל צאלים. החום כבד, אין מספיק מים, ואחת החניכות מתחילה להרגיש רע. יחידת החילוץ ערד מגיעה למקום. החילוץ המורכב ערך עשר שעות. טיול חווייתי ומלמד הסתיים בחניכה שסובלת ממכת חום וזקוקה לפינוי, ועוד כמה חניכים שמרגישים רע.
אסון נחל צפית | בדיוק שנה לפני האסון - הצילה יחידת החילוץ עשרות תיכוניסטים, בטיול קשה תחת עומס חום למועמדים במכינת בני ציון. גורמי החילוץ: "אם ראש המכינה היה לומד מהכשלים הקודמים - לא היו 10 הרוגים". הפרסום של @pozailov1 ב-#חדרהחדשות pic.twitter.com/KHlQSSsUHy
— כאן חדשות (@kann_news) March 16, 2021
עומר, חניכה לשעבר במכינה, זוכרת שלאורך הדרך היו עוד ועוד כתובות על הקיר. היא נזכרת איך אחרי יום ניווטים בערפל כבד וגשם שוטף, שהסתיים בעצירת הניווט, היא עדיין לא תפסה עד כמה העניין מסוכן. "מבחינתי אז זו הייתה חוויה עוצמתית", היא סיפרה. "בתור ילדה בגיל 18 זה לא באמת הדברים שעוברים לך בראש אם זה בסדר או לא בסדר".
תומר, שהייתה אחראית על המליאות במכינה, חשבה כבר מההתחלה שיש כאן בעיה. אחרי טיול ניווט קשה במיוחד, שאליו החליטה לא ללכת מהחשש שיקרה לה משהו, חבריה חזרו נסערים וביקשו לכנס אסיפה דחופה של כל הצוות החניכים.
"אמרתי 'יובל: אני לא מבינה, עד שמישהו לא ימות פה, אתה לא תבין משהו?' זה משפט שיצא מהפה שלי. והוא כמובן אמר לי ולכל הבנות שישבו 'אתן היסטריות, ודרמטיות תורידו את רמת הדרמה', ועוד כל מיני מחמאות נהדרות. כמובן שהוא נפנף את מה שאני אמרתי".
תשע חניכות וחניך נסחפו במי השיטפון ולא חזרו. זה היה אסון שזיעזע את המדינה כולה. אבל איכשהו, כל מי שקצת הכיר את המכינה - לא היה מופתע. מהר מאוד, גם ההורים של החניכים שנהרגו מבינים את זה. ההורים מתחילים לשחזר את האירועים שהובילו לאסון, ומגלים אפילו עוד כתובת על הקיר. אחת שצצה, חודש לפני האסון, במפגש של הורי החניכים שהתקבלו למכינה ב-15 במארס.
אציק, אביה של אלה, שחזר: "יובל דיבר במפגש על האני מאמין שלו ומה עושים במכינה. וזה מאוד צרם לנו. כבר באותה שיחה הבנו שבטיחות אין במכינת בני ציון. אשתי אמרה ליובל 'יש לי בן בסיירת גולני. כשהם עושים ניווטים הם בזוגות ועם נשק, איך אתם שולחים ניווטים ליישובים בנגב? זה פשוט מסוכן'. הוא די מרח אותנו, התחמק. לא ענה לעניין".
כשמתחיל המשפט של יובל כאהן ואביב ברדיצ'ב, דמות המפקד החכם, זה שאפשר לסמוך עליו, פשוט נעלמת. יובל לא לוקח אחריות על האסון, לא מנסה לדבר עם המשפחות. טוען שכל זה לא היה קורה אם המדריכים היו פועלים לפי ההנחיות שלו. בחודש האחרון מתברר גם שאחד הדברים הראשונים שכאהן עושה בערב האסון הוא להתייעץ עם עורך דין. בעולם שבו לקיחת אחריות כבר לא נחשבת הודאה באשמה, אפילו התנאי הבסיסי, הראשון, לא מתקיים.
בחודש שעבר, שלוש שנים אחרי האסון, שלח כאהן למשפחות בקשה להיפגש. ההורים דחו את ההצעה הזאת בכעס. אז לקיחת אחריות לא הייתה, וגם הדרישה של ההורים לסגור את המכינה, לא בדיוק נענתה. בסופו של דבר, מי שסגר את המכינה בפועל היו התורמים, שעצרו את תזרים המזומנים.
שלוש שנים אחרי, תהינו אם הלקחים הופקו. מועצת המכינות אכן מינתה אחראי בטיחות, האחראים הועמדו לדין, ואפילו הוקמה ועדת בדיקה ממשלתית. אבל כל זה, חילחל לשטח? יש גם את טענות ההורים כלפי משרד החינוך, שעדיין לא קיבל עליו את האחריות לאסון.
תגובת משרד החינוך: על אף שהחוק אינו מסמיך את משרד החינוך בנושא, המשרד נקט בשורה של פעולות כדי שטיולי המכינות יתקיימו באופן מסודר ובטוח. המכינות החלו לפעול באופן מיידי בהתאם לחוזרי המנכ"ל ומקבלות את שירותי חדר המצב והלשכה לתיאום טיולים במשרד החינוך. בנוסף, הוגדרו 5 בעלי תפקידים חדשים וייעודיים בתחום הטיולים במכינות, התקיימו הכשרות לאלפי בעלי תפקידים נוספים, וכן בוצעו קורסים והדרכות להגשת עזרה ראשונה ושימוש בנשק.
תגובת עורכי הדין אורי קורב, אסף בנמלך וסיון רוסו, באי כוחו של יובל כאהן: לצערנו יש מי שמזין את התקשורת בדיסאינפורמציה לגבי המתרחש באולם בית המשפט ולעיתים בשקרים מגמתיים ממש, תוך העלאת טענות ובדיות אודות אירועים שאין כמעט כל קשר בין האופן בו הם מתוארים למציאות שהייתה בפועל, והכל שעה שמתנהל משפט, על כל הכרוך בכך.
1. בטיחות – תפקיד המכינה הוא בהכנת החניכים לשירות צבאי משמעותי תוך דגש על בטיחות החניכים, כשתוכנית המכינה השנתית הכוללת סדרות שטח וטיולים, מאושרת על ידי משרד החינוך. בטיחות החניכים הייתה בראש מעייניו של יובל והוא פעל כראש המכינה, בצעדי זהירות רבים וקפדניים כדי לשמור על ביטחונם, כפי שהעידו עדים רבים בבית המשפט ובכללם העדה נעם דור וכפי שניתן לראות במענה של יובל לכתב האישום.
2. טיול הכנה 2017 – החניכה לא חטפה מכת חום ואף לא פונתה לקבלת טיפול רפואי. החניכה טופלה על ידי חובש שהיה בשטח, מצבה השתפר והיא לא הייתה מעוניינת להתפנות אפילו בערב לבדיקה רפואית, וזאת בתיאום עם הוריה. צוות המכינה הסיק הרבה מסקנות מהטיול וחידד עוד את נהלי הבטיחות במכינה.
3. טיול שנת 2015 - הטיול המדובר לא דרש חילוץ, אף אחד לא נפגע ואף לא היה קרוב לכך. החניכים סיימו את המסלול מוקדם מהצפוי. יובל ואיתמר מנהל המכינה בתל אביב באותה שנה, שניהלו את הטיול מהשטח, העדיפו שלא להמתין לאוטובוס שהיה אמור להגיע לשטח שעתיים מאוחר יותר והחליטו להיעזר ברכבים של יחידת חילוץ ערד כדי להעלות את החניכים לבית של אחד החניכים בערד עד להגעתו של האוטובוס.
4. טיול ניווט – סדרות ניווט הן חלק מתוכנית העבודה המאושרת של המכינה ואף שהאירוע הספציפי לא זכור ליובל, בהחלט קורה לעיתים שיש ערפל בליל ניווטים ותתקבל החלטה להפסיק את הניווט. זה חלק מניהול מקצועי של סדרות ניווט.
5. הטענה לפיה יובל זילזל באנשי יחידות החילוץ - מדובר בטענה מופרכת, שאין לה כל יסוד. היא הופרכה גם בבית המשפט באמצעות עדותה של נעם דור עצמה. יובל התייעץ עם מפקדי יחידות החילוץ פעמים רבות, לרבות לפני היציאה לטיול המדובר, ואף חייב את הצוות בהוראות הבטיחות של אחת הסדרות באופן קבוע ליידע את יחידת החילוץ הרלוונטית לפני יציאה לאחת הסדרות. חבריו הטובים של יובל הם בכירים ביחידות חילוץ שונות וכך גם בני משפחתו הקרובה.
6. טרמפים - המכינה אסרה טרמפים החל מאירוע חטיפת הנערים, למעט עם אנשים שהחניכים מכירים. בית אל ועלי הם יישובים שיש בהם מוסדות חינוך מוכרים וגדולים ואלפי משפחות, והמכינה לא ראתה כל בעיה לסייר בהם או לשלוח חניכים לסייר בהם.
7. המכינה שמה דגש על הוראות הבטיחות ולימוד של הבעיות האפשריות (דגש על היפותרמיה או מכות חום) ולימוד כיצד נערכים להימנע מהן. בתוך כך, המכינה אכן נהגה לטייל גם בתנאי קור וגשם, זאת, תוך שימת דגש על הוראות וכללי בטיחות שלמדה המכינה בהדרכה מגופים מקצועיים שהדריכו את המכינות הקדם צבאיות בנושא סדרות שטח אתגריות, ותוך בקרה נמשכת.
