הנהלת משרד הכלכלה הוציאה מצגת יפה לעובדים תחת הכותרת "עבודה מהבית בזמן שגרה". בתכלס, הם היו רוצים לקרוא לזה: "אנחנו בחיים לא ניתן לכם לעבוד מהבית, ואנחנו נמרר לכם את החיים, העיקר שתגיעו למשרד", זה פשוט היה קצת ארוך.
למה אני אומר את כל זה? כי במצגת הנחמדה שלהם הם פירטו את כל הנוהל של עבודה מהבית ומה מתברר? דבר ראשון, לעבוד מהבית זה לא זכות אוטומטית, המנהלים צריכים לאשר לכם לעבוד מהבית ולבנות לכם תוכנית של מה אתם עושים מהבית.
דבר שני, עובדים או עובדות לא יכולים לקחת יום קבוע של עבודה מהבית. כל שבוע צריך להגריל אחד חדש, העיקר שלא תוכלו לסנכרן עם בן/בת הזוג. ודבר שלישי, אם אתם כבר עובדים מהבית אז אתם צריכים לדווח על זה גם בדוח הנוכחות הרגיל, גם למלא טופס שמגדיר בדיוק מה עשיתם ומה המשימות שלכם ומה קיבלתם ובסוף להצהיר עוד איזושהי הצהרה. שלושה טפסים שונים לאותו דבר בדיוק.
למה אני מספר לכם את כל זה? כי משרד הכלכלה הוא רק המשל והנמשל פה הוא כל המגזר הציבורי. בזמן שבמגזר הפרטי לגמרי הולכים קדימה למודל משולב של חלק מהבית וחלק מהמשרד, לא משנה לי על איזה שולחן תעבדו, העיקר שתספקו תוצאות, במגזר הציבורי, במקום להגיע למסקנה שהגיע הזמן לרענן את כוח האדם, הגיעו למסקנה ההפוכה: שצריך פשוט להחזיק אותם ברצועה ליד השולחן במשרד, אחרת הם לא יעבדו בכלל.