יש כמה אמיתות פשוטות שהיו ברורות לפני האסון הכבד, המחריד, במירון, אבל יזכו לתשומת לב מוגברת רק אחריו. הראשונה שבהן: האתר במירון לא גדול, ולא יכול לגדול. לא הרבה. הוא אתר שגודלו ידוע. שהתפוסה שלו מוגבלת. אך בעוד שהאתר נותר בגודלו המוגבל, האוכלוסיה שמבקשת לבוא אליו גדלה בקצב מסחרר.
אלה בעיקר חרדים, שקצב הריבוי הטבעי שלהם מעלה את מספרם בכל דור. ומכיוון שנוצרה נורמה של עלייה למירון, ומכיוון שהנורמה מביאה בכל דור יותר בני אדם למקום שנותר בגודלו, הצפיפות עולה ואיתה רמת הסיכון. ליד אבן הכעבה במכה נקלטים עוד יותר מבקרים. גם שם יש אסונות מעת לעת, מאותה סיבה ובאותו אופן.
האסון בהר מירון | מפקד המחוז הצפוני במשטרה, ניצב שמעון לביא: "אני נושא באחריות הכוללת, לטוב ולרע. מוכן לכל בדיקה. אנחנו בשלב איסוף הראיות כדי להגיע לאמת. מסתובבים סרטונים שאין להם קשר למציאות. שוטרים הצילו פה חיי אדם"@rubih67 pic.twitter.com/dsSxk2UCqC
— כאן חדשות (@kann_news) April 30, 2021
מנהג מירון דומה בזה למנהג המדורות. כפי שכתבנו כאן לפני יומיים, מדינה של 3 מיליון בני אדם יכלה להכיל את מדורות כל הילדים. מדינה של 10 מיליון בני אדם מתקשה לנשום אם כולם ממשיכים להדליק מדורה. בהקשר למדורות ניכר השנה שהעובדה הזאת הופנמה בערים מסויימות ובאוכלוסיות מסויימות, ולא הופנמה בערים אחרות ובקרב אוכלוסיות אחרות.
תל אביב, בסך הכול, שבתה ממדורות. ירושלים, בסך הכול, התמלאה במדורות. זה קורה, בין השאר, משום שבקהל הדתי ובעיקר החרדי יש קושי מובנה להסתגל לשינויים מהירים, שמאיימים על מסורות ותיקות. שינוי מהיר נוגד את הדנ"א החרדי – שכל כולו רצון לשימור.
האסון במירון | ראש מועצת מרום הגליל לשעבר, שלמה לוי: "תמיד ראיתי בהר הזה מפגע אמיתי. המאמינים מגיעים בתום לב לקיים את אמונתם. בהר הקדוש הזה יש הכול חוץ מיראת שמיים. עשיתי הכול כדי שהמדינה תלאים את ההר, כי הוא המקום המתוייר מספר שתיים בארץ" pic.twitter.com/fIudmAVbNH
— כאן חדשות (@kann_news) April 30, 2021
ומה שנכון למדורות נכון גם למירון. יש צורך לעצור את מנהג מירון בהיקפו הנוכחי. אין דרך לקיים אותו בהיקפו הנוכחי בלי שיוביל לאסונות. אבל לציבור החרדי קשה מאוד להפסיק מנהגים. זהו ציבור שתפארתו על כך שהוא ממשיך מנהגים.
כמה חרדים עולים למירון? בפרויקט יהדות ישראלית של המכון למדיניות העם היהודי עשינו את החשבון. הוא לא מסובך. גם נוח למדי להבין את משמעותו, כי הוא מופיע באחוזים. 14% מאזרחי ישראל היהודים אומרים שהם עולים למירון בל״ג בעומר כשהם יכולים. זה בערך מיליון בני אדם. בפועל, לא כולם באים כל שנה. באים כמחצית מהמספר הזה.
5,000 שוטרים צפויים לאבטח מחר את הילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון, שיוגבל לנוכחות של עד עשרת אלפים איש במתחם ההדלקה. אולם, לא תהיה הגבלה על מספר האנשים במושב מירון ובחניונים סביב. בשל ריבוי המשתתפים, המשטרה לא תוכל לאכוף את הנחיות התו הירוק@rubih67 #חדשותהערב pic.twitter.com/WWk5QadQ7m
— כאן חדשות (@kann_news) April 28, 2021
אבל מה שמעניין הוא הפריט הבא: שני שליש ממי שמגדירים את עצמם חרדים אומרים שהם עולים למירון, ועוד שליש ממי שמגדירים את עצמם ״דתי תורני״. זו משמעותה של נורמה. שיעור הילודה באוכלוסיה הזאת גבוה מאוד. זה אומר שאם היום יש מיליון שרוצים מירון, בעוד כמה שנים יהיו מיליון ומאתיים אלף, ואז מיליון וחצי, ואז שני מיליון. כאמור – האתר נותר בגודלו. המנהג נותר על כנו. האסון הוא רק שאלה של זמן, של הסתברות, של תקלות ידועות מראש.
קל להאשים את המשטרה באירוע הזה, ונדמה שזו תהיה הדרך המקובלת בשעות ובימים הבאים. למה לא נערכתם, למה לא וידאתם, למה לא דאגתם. התשובה לזה פשוטה: המשטרה לא מסוגלת להתמודד עם הציבור החרדי העושה כרצונו, מגובה בכוח פוליטי.
זה ניכר בתקופת הקורונה, כאשר המשטרה לא הצליחה לאכוף מרות על חצרות רבנים. זה ניכר גם במירון. כולל בשנה שעברה, כאשר מסתננים באו להר. ועוד יותר השנה, כאשר ה״מתווה״ האמור להגביל כניסת מבקרים התפוגג כאילו לא היה.
משרד הבריאות רצה מתווה עם עד 10,000 איש. אז רצה. הפוליטיקאים החרדים רצו אחרת, וקיבלו מה שרצו. כמובן, לא בגלל מה שרצו קרה האסון. ולא בגלל שנפרצו מגבלות הקורונה. ובכל זאת, התנהלות כזאת מסמלת את מה שקורה עם כל מגבלה שמישהו מנסה להטיל על מנהג שהחרדים רוצים לקיים. המוסדות אומרים כך – העסקנים החרדים אומרים אחרת – העסקנים החרדים מנצחים. זה משפיע על המשטרה, שבאופן טבעי מתאמצת פחות, כי אין טעם לנסות.
צפיפות בלתי נתפסת: תיעוד הרגעים לפני האסון בהר מירון. פינוי הנפגעים טרם הסתיים@rubih67 pic.twitter.com/a6iiK2NPl1
— כאן חדשות (@kann_news) April 29, 2021
אפשר להציע כל מיני פתרונות לקושי שנוצר במירון. מאכיפה משטרתית מוגברת שתמנע כניסת יתר (הבעיה כאמור: לחצים פוליטיים וחברתיים לאפשר לחרדים לעשות מה שהם רוצים לעשות). להסדרה נוספת של האתר כך שיהיה ערוך לקליטת מבקרים נוספת (הקושי: כמה שלא נסדיר, יש גבול ליכולת הקליטה של מקום אחד, מוגבל בגודלו). לשינוי המנהג כך שיתאים למגבלות שצויינו.
אולי במקום לילה שלם צריך להגביל את הבאים לביקור קצר, הצצה לקבר, ואז מעבר למקום אחר בסביבה לקיום שאר המנהגים. אולי לייסד תורנות הגעה לפי ימים ושעות על פני שבוע שלם. אפשר למצוא פתרונות, אלא שהם מחייבים התאמות, עידכונים. הם מחייבים הכרה בכך שמה שהיה הוא לא מה שיהיה.
הם מחייבים את המנהיגים לאפשר לארגוני האכיפה לעשות את עבודתם בלי צעקות גוועלד על אפליית חרדים. הם מחייבים הפנמה של גודל הסכנה. הנה, זה מה שמן הסתם קרה היום. תחילת הפנמה של גודל הסכנה. כמו בלא מעט אסונות קודמים, במותם הנורא ציוו לנו הרוגי מירון את ההכרח לשנות.
