האם לציבור באמת אכפת שנציגי המפלגות הערביות ישבו בממשלה? יכול להיות שבזמן שבפוליטיקה הפילוג הולך ומחריף, במציאות שני הצדדים חיים אחד עם השני בהרמוניה? ליברמן ונוביק יצאו לעיר העתיקה, אחד המקומות שהכי מזוהים עם דו הקיום או עם היעדרו במדינה.
עקיבא נוביק חושב שעם כל הכבוד לרצון העז לדו-קיום, גם מצדו, בצלאל סמוטריץ' צדק שלא הסכים להקים עם נתניהו ממשלה בתמיכת נציגי רע"מ. הצורך הפוליטי של נתניהו והנאום מקרב הלבבות של מנסור עבאס, גרמו לנו כבר לשכוח את כל האירועים בהם נציגי המפלגות הערביות הפגינו חיבה למחבלים ומשפחותיהם. אנחנו באמת קונים את זה שרע"מ פתאום חזרו בהם מתמיכה בטרור?
אסף ליברמן דווקא חושב שלאף אחד כבר לא אכפת מה נציגי המשותפת ורע"מ עשו בעברם. כולנו יכולים לחיות ביחד, גם במציאות וגם בפוליטיקה. הוא סבור שההתקרבות הפתאומית של נתניהו לערבים מוכיח שאף פעם לא הייתה סיבה מספיק טובה לא לשבת עם מפלגות ערביות בממשלה.