סוף סוף קצת חדשות טובות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום (רביעי) סוף כל סוף נתונים יחסית אופטימיים. שיעור האבטלה ממש יורד, מתחת ל-10%. כל כך יורד שאפילו שר האוצר הזדרז לשלוח איזו הודעת ברכה. במשרד האוצר מעריכים שבתוך חצי שנה, שנה נתוני האבטלה יירדו משיא של 36% בסגר הראשון למשהו כמו 7-6% בהמשך, שזה הרבה יותר טוב.
אבל רגע, שנייה, אתם מכירים אותי כבר בשלב הזה, אי אפשר רק טוב. בואו נחשוב שנייה על לאן אנחנו הולכים מכאן. ככל שנתקדם בזמן ויותר ענפים ייפתחו, ואולי אפילו החל"ת ייגמר ועשרות אלפי אנשים שיושבים היום בבית מבחירה, יחזרו למקומות העבודה שלהם. אז שוק העבודה יתחיל להתעצב מול העיניים שלנו.
אם נודה על האמת, אנחנו לא יודעים בדיוק לאיזה כיוון זה יילך. יכול להיות שבתוך חצי שנה, שנה, אנחנו נחזור לכל מה שהיה לפני הקורונה, רק עם יותר מובטלים, עוד 50 או 100 אלף מובטלים. יכול להיות, אני לא יודע. ויכול להיות ששוק העבודה עכשיו יתעצב מול העיניים שלנו בדרכים חדשות שישפיעו על המון המון דברים. למשל, אם בכל מיני ענפים יעברו לעבוד באופן קבוע מהבית יום בשבוע, אולי יומיים, אולי יותר אז פתאום לא צריך כל כך הרבה קומות משרדים. זה משפיע על אותם עובדים שצריכים לנקות ולתחזק את המשרדים האלה, וזה משפיע על הארנונה של העיריות ואז אולי שם זה משפיע על כוח האדם.
אולי פתאום עובדים יכולים לגור רחוק, בפריפריה ואז זה יוצר שם מקומות עבודה. אולי פתאום, אם אין כל כך הרבה עובדים שמגיעים לרחוב אחד ויוצאים בצוהריים לאכול אז אי אפשר להחזיק כל כך הרבה מסעדות. אז מה זה אומר על העובדים במסעדות האלה?
אם יש משהו שהשנה המטורפת הזאת לימדה אותנו זה שיעור בצניעות. אנחנו לא באמת יודעים בוודאות של מאה אחוז איך ניראה בעוד חצי שנה וגם לא בעוד שנה.
