בשיח הפוליטי העכשווי ניכר שדווקא מתנגדי נתניהו הם המקדמים את הדעה שאין לנתניהו סיכוי לצאת זכאי במשפטו, שהוא מיצה את כל טיעוניו, שאין לו כל סיכוי להגיע להסדר טיעון ללא מאסר בפועל, ושסופו ההכרחי של המהלך המשפטי שהחל הוא בישיבתו בכלא, כמו אולמרט בשעתו. בין אם הם צודקים בהערכתם ובין אם לאו, ברור שהצגת הפרשנות הזאת בעיתוי הנוכחי מסייעת מאד לנתניהו במשא ומתן הקואליציוני, שנמשך כבר שנתיים בדרך זאת או אחרת.
משא ומתן קואליציוני הוא לעתים קרובות "משחק צ'יקן". הדוגמה השגרתית להצגת מודל של משחק כזה הוא של שני נהגים, שנוסעים זה לעומת זה בדרך צרה, שאיננה יכולה להכיל את שתי המכוניות. כל אחד מהם מעדיף להמשיך בדרכו, ושהשני יסטה מן הדרך ויפנה אותה, בעדיפות שניה שהוא עצמו יפנה את הדרך, ובעדיפות הגרועה ביותר – ששניהם ימשיכו בדרכם ויגיעו להתנגשות חזיתית. לכן, כל אחד מהם נאלץ להסתכן באפשרות הגרועה ביותר כדי להבטיח לעצמו את התוצאה הרצויה.
צ'יקן - מתוך הסרט פוטלוס
בסיטואציה כזאת, צד המשכנע את הצד השני שהוא בלתי רציונלי, נואש או חסר אפשרות מעשית לסטות לשולים – יסיים את העימות כשידו על העליונה, ולמעשה - גם לא יסתכן. צד שנקט "אסטרטגית מחויבות" אמינה, למשל: נעל את ההגה לנסיעה קדימה בלבד וזרק את המפתחות, יודע שהוא יזכה במשחק, בתנאי שהצד השני מסוגל עדיין לסטות מן הדרך ומבין את הסיטואציה. משום כך, מנהיגים רבים, כמו דה-גול וניקסון, טיפחו מוניטין של "משוגעים", שאינם נכונים לשקול ויתור במצבי משבר.
מראית עין של חולשה והיעדר אופציות עשוי, אם כן, להוות יתרון במשא ומתן, ולא חסרון. הצד שאין לו יכולת תמרון ישיג ויתורים מיריביו, משום שהם יודעים שבהינתן שהוא איננו מסוגל לוותר, גם אם ירצה, לא נותר להם אלא לבחור בין אפשרות בלתי-נוחה מבחינתם לאפשרות גרועה ממנה.
הנאום של נתניהו בתום היום הראשון של הדיונים במשפטו
ובכן, נתניהו – לדעת פרשנים, שרבים מהם אינם מאוהדיו, כבר נמצא עם הגב לקיר. הוא לא יכול, לדעתם, לוותר במאומה בלי שישליכו אותו לכלא ויגלגלו אותו ואת בני משפחתו בזפת ובנוצות. השאלה היא, האם מנהלי המשא ומתן מול נתניהו - נקרא להם לשם הפשטות בנ"ט, שזה ראשי התיבות "בלי נתניהו יותר טוב", מסכימים עם הפרשנים. יש לדייק: לא חשוב מה הערכתם המשפטית של בנ"ט, ואפילו לא מה נתניהו ויועציו מעריכים. מה שחשוב הוא האם בנ"ט מאמינים שנתניהו מאמין שהפרשנים חוזי-השחורות צודקים.
ההשלכה הטקטית בטווח הקצר היא ברורה. אם נתניהו רוצה לחזק את מצבו במשא ומתן הוא צריך לנסות לשכנע את בנ"ט שהוא פאניקיסט, פראנואידי, איננו רוחש אמון למערכת המשפט, ואנוס על כרחו ליטול על עצמו סיכונים פוליטיים קיצוניים. בנ"ט, לעומת זאת, צריכים (טקטית, לא נורמטיבית) לעשות שני דברים לפחות: ראשית, לבחון עד כמה התחושה שמשדר נתניהו ש"אין לו ברירה" היא אמיתית, ושנית, לנסות ולשכנע שהם עצמם שרפו את כל הגשרים המובילים לפשרה. למשל, לעלוב בפומבי בנתניהו ובבני משפחתו. משחק נחמד בסך הכול.
