האם הציבור באמת הולך לקלפי ובוחר במועמד אחרי ששמע מה לפוליטיקאים יש להגיד בסבב הריאיונות החגיגי, או שאולי לאף אחד לא אכפת?
אם שואלים את עקיבא נוביק - זה כתוב מראש, משעמם, נדוש, והציבור כבר התעייף מכל דפי המסרים האלה. אחרי ארבע מערכות בחירות אנחנו כבר יודעים לדקלם בעל פה מה הם יגידו ולכן זה לא באמת משפיע עלינו. ועוד שאלה מרחיקת לכת אפילו יותר: למי אכפת מהעיתונאים, מהתקשורת? כמה באמת אנשים משתכנעים מהתקשורת?
אסף ליברמן אומר ככה: אין מצעים, אין נאומים משמעותיים בכיכרות, וכל מה שאנחנו יכולים עדיין לעשות זה להגיע לנבחרי הציבור ולשאול אותם שאלות על הדרך שבה הם מצעידים את המדינה. התקשורת צריכה לעשות את עבודתה ולשאול שאלות קשות, בלי להרפות. וגם התשובות "מה פתאום", "תוציאי את האוזניה" ו"נה נה נה" - הם דברים שצריך לשמוע.
