בלי קשר לתוצאות הבחירות, הרשימה המאוחדת של חברת הכנסת מנסור עבאס (רע"מ), תיזכר בדברי הימים של הציבור הערבי בישראל כמי שניסתה להוביל את הפוליטיקה הערבית בישראל מנתיב הטהרנות האידאולוגית אל נתיב הפרקטיקה הפרגמטית.
את אלכס גולדפרב קנו במיצובישי, מה יספק את מנסור עבאס? הזווית
אפשר בהחלט לראות במהלכיו הפוליטיים של מנסור עבאס ובנכונות המוצהרת שלו לשיתוף פעולה עם הימין בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו - עד כדי אי התנגדות לספק רשת ביטחון לקואליציה שלו - כסוג של פרגמטיזם ריאליסטי ומפוכח. אפשר לטעון כי מנסור עבאס, בשונה ממפלגת חד"ש ובל"ד, הגיע לתובנה כי הכנסת היא פחות מקום להתגוששות אידיאולוגית ויותר זירה של מאבקי אינטרסים, הנחתכים על פי מאזן הכוחות בכל רגע נתון. אם זה עובד מצוין עם המפלגות החרדיות הלא ציוניות, אין סיבה שזה לא יעבוד עם התנועה האסלאמית האנטי ציונית.
עם זאת, אני טוען שגם אם יש אמת בטענה הזאת, מניעיו של ח"כ מנסור עבאס אחרים לגמרי. להבנתי, טועים אלה המפרשים את מהלכיו של עבאס כראשית עליה לנתיב הישראליזציה. לרגע אין הוא מוביל את החברה הערבית לאינטגרציה עם החברה הישראלית יהודית, ההיפך. הוא גם לא מקדם שיח של חובות וזכויות, כי אם שיח של אינטרסים המושתת על מונחי התן וקח של הזירה הפוליטית.
ראשית כל, נזכור כי הרשימה המאוחדת אשר בראשה עומד חבר הכנסת מנסור עבאס היא לאמיתו של דבר התנועה האסלאמית, הפלג הדרומי (הנחשבת יותר מתונה ופרגמטית מהתנועה האסלאמית, הפלג הצפוני, בראשותו של שיח' ראיד סלאח). זה לא סוד שהתנועות האסלאמיות, הן הדרומית, הן הצפונית, מהוות המשך ישיר של תנועת האחים המוסלמים בעולם ונמצאות, בלשון המעטה, במאבק חזיתי מול התפיסות והנטיות הלאומית, החילונית והמערבית שמפלגות חד"ש ובל"ד מהמפלגה המשותפת דוגלות בהן. דגל המפלגה המאוחדת הוא בצבע ירוק, המזוהה עם התנועות האסלאמיות. זה לא עניין סמנטי. זה עניין מהותי.
אחד העקרונות המרכזיים של התנועה האסלאמית הוא הטוטאליות האוניברסלית של האסלאם. לפי תפיסה זאת, האסלאם הוא הפתרון, לא כקלישאה אלא כדרך חיים. למעשה האסלאם הוא רעיון מסדר לכל נדבכי חייו של המוסלמי, המקיף את תחומי הפרט, החברה, הכלכלה, הפוליטיקה, התרבות והספורט. ידועה אמירתו המפורסמת של חסן אלבנא, מייסדה של תנועת האחים המוסלמים בעניין זה: "האסלאם הוא אמונה ופולחן, מולדת ולאומיות, דת ומדינה, רוחניות ומעשה, ספרא וסיפא".
מתוך הבנה כי ישראל, לפחות לעתיד הנראה לעין, תמשיך להיות מדינה יהודית, אם תרצו שלטון זר ונוכרי בעיני אנשי תנועתו, ח"כ מנסור עבאס הגיע לתובנה כי הדרך היחידה להתנהל ולפרוח כקהילה מוסלמית בדלנית ואוטונומית בעניינים הקשורים לדיני אישיות ואמונה, היא לאמץ את המודל האירופי של התנועות האסלאמיות. לאמור, מצד אחד התנגדות, עד כדי תיעוב הערכים החילוניים, מערביים דמוקרטיים של המדינה שבה אתה חי.
מצד אחר ניצול המשאבים שאותן מדינות מספקות, כפועל יוצא מאותם ערכים שאתה מתעב כמוסלמי: זכויות פרט וקהילה, שוויון, חופש ביטוי, חופש אמונה ומחשבה. כל זה כדי לבנות תשתית של מוסדות דת, סעד, רווחה ומנגנון לחיזוק והפצת הדת שלך. כשח"כ מנסור עבאס אמר ש"ראש הממשלה נתניהו משתמש בי ואני, במקביל משתמש בו", הוא התכוון בדיוק למודל האירופי שהוא אימץ. חרדים כבר אמרנו?
ברשימה המשותפת על מרכיביה מאשימים את ח"כ עבאס שבגד באינטרס הלאומי של המיעוט הערבי פלסטיני כאן בישראל ובכלל, בתמורה לנזיד עדשים. אבל עצם חברותו ברשימה המשותפת היא בגידה בערכים שלו כמוסלמי. שוב נדגיש, התנועות האסלאמיות בכל העולם נמצאות בעימות עם המוטיב הלאומי, החותר לתפיסתם תחת האוניברסליות של האמונה האסלאמית.
לא מפתיע שעבאס אך המתין לשעת כושר כדי לפרוק מעליו את העול הלאומי-חילוני שמפלגות חד"ש ובל"ד הניחו על שכמו. שעת הכושר הגיעה על רקע תמיכתן, או לפחות אי התנגדותן של שתי מפלגות אלה, לחוקים שביקשו להיטיב עם הקהילה הלהט"בית בישראל. ואכן, מעקב אחר תעמולת הבחירות של הרשימה המאוחדת חושף עד כמה נדחק המוטיב הלאומי פלסטיני לטובת המוטיב הערכי אסלאמי. הם מבטיחים לבוחרים שלהם להיות ה"קול השמרני" שלהם בכנסת, חלילה לא הלאומי ולא הפטריוטי. כשצמד המילים "קול שמרני" מתנוססות על הדגל הירוק של התנועה האסלאמית, קהל הבוחרים מבין היטב למה הכוונה.
ברשימה המשותפת תוקפים את ח"כ עבאס גם על כך שעצם הפלירטוט שלו עם הימין הוא מתן לגיטימציה לשלטון המתייחס לדידם בגזענות מתנשאת כלפי המיעוט הערבי בישראל. להבנתי ביקורת זאת היא, קודם כל, סוג של "שער עצמי" של המשותפת, שכן היא נותנת, בלי שהתכוונה לכך, הכשר לעצם קיומו של הפלירטוט עם המפלגות הציוניות ולא שיש בכך פסול להבנתי.
עדיין הביקורת הזאת על עבאס בעניין הזה הופכת את עצם הפלירטוט עם המפלגות הציוניות לכשר. נותרה במחלוקת רק שאלת הזהות של הצד שכנגד. אלא שעבאס הודיע, ואף שלח לאגף מתנגדי נתניהו מסרים, שמהם אפשר להבין שהוא מוכן לעשות עסקים עם כל מי שיהיה בשלטון, שהרי המטרה שלו, כמאמר הפתגם בערבית, היא "הענבים, לא השומר של הכרם". יהיה השומר אשר יהיה – נתניהו, לפיד, סער או בנט – עבאס ירצה לכרות אתו ברית אינטרסים.
ח"כ עבאס מביא בהחלט פוליטיקה חדשה לרחוב הערבי בישראל. השאלה המרכזית היא אם בטווח הרחוק הפוליטיקה הזאת תהפוך את הערבי בישראל ליותר ישראלי ולשותף לגיטימי בשלטון. להבנתי לא. ח"כ עבאס לא חותר להוביל את מצביעיו לתהליך של ישראליזציה. ההיפך. הוא מוביל תהליך בדלני של יצירת קהילה מוסלמית סגורה, זרה ומנוכרת להוויה הישראלית. שוב, עיין ערך החברה החרדית.
ועוד דבר: התנועה האסלאמית בהובלת הרשימה המאוחדת הפכה לקונטרה מאתגרת לרשימה המשותפת. האחת דוחפת לאסלאמיזציה שמרנית והאחרת לפלסטיניזציה לאומית חילונית. מה שמעניין בבחירות האלה הוא שהמפלגות הציוניות הבחינו בסדק שהתחרות הזאת בין המאוחדת למשותפת יצר בחברה הערבית והן, ללא יוצא מן הכלל, משדלות את המצביע הערבי בישראל להצביע בעדן ללא תיווך כלשהו. הגדיל לעשות ראש הממשלה ביבי נתניהו שהציף את הישובים הערביים בשלטי חוצות עם כיתוב בערבית ובאותיות של קידוש לבנה: הצביעו "אבו יאיר". תהיה אשר תהיה הבחירה של הציבור הערבי – ביום שאחרי בחירות 2021 מערכת היחסים שלו עם הממשלה והמדינה עשויה להשתנות באופן דרמטי.
לא מצליחים לדמיין את מרצ והליכוד יחד? אז למה את המשותפת כן? האזינו ל"עוד יום"