הופתענו. נדמה לי שאמרנו את זה גם בשידור. אמש (שלישי) בחדשות הערב בכאן 11, בסדרת הכתבות של יפעת גליק "זמן בחירות" עסקנו בגנרלים - האם מקומם עדיין בפוליטיקה? האם הועם זוהר הדרגות? לא תמיד פשוט לענות על שאלות שעוסקות במקומם של גנרלים בפוליטיקה. במה להיאחז? בהצלחה של בני גנץ לפני שנתיים, או בחצי הכישלון שלו עכשיו (גם אם ייכנס לכנסת). בעובדה שמשה יעלון מצא את מקומו מחוץ לזירה, או בזו שחצי מהמערכת הפוליטית חיכתה במתח לדעת מה יחליט לעשות הגנרל גדי איזנקוט.
13 ימים לבחירות: עוד לא הצטרפתם לתחרות תחזית הבחירות של המדד וכאן חדשות? זה הזמן
אולי גורלם של גנץ ויעלון מוכיח שתם עידן הגנרלים. אולי הציפייה לאיזנקוט מוכיחה שלא תם עידן הגנרלים. כדי לנסות להשיב אספנו נתונים. במקום הרהורים – נתונים. אספנו לאחרונה לא מעט כאלה, באמצעות כמה סקרים (שביצע במיומנות דודי חסיד, מחברת קנטאר). אמש הצגנו את חלקם בהקשר של הגנרלים, אבל שווה להציג לפחות אחד מהם שוב, ולדבר עליו יותר בהרחבה.
זו הייתה שאלה סגורה. הנה רשימת מקצועות – חלק מהרשימה זה יותר רקע מקצועי ממקצוע ממש. עכשיו אמרו לנו, איזה מהם הייתם רוצים בצמרת הפוליטית. כלומר, מה הייתם רוצים שיהיה הרקע של המנהיג או המנהיגה שלכם. ביקשנו לדרג: מקום ראשון, שני ושלישי. מתוך 14 אפשרויות שהצענו. יש בטח עוד אפשרויות. נשמור אותן לפעמים אחרות.
כשקיבלנו את התוצאות הופתענו. לא מהמיקום של הגנרלים. כמובן, שאלנו גם על גנרלים, כדי שיהיה מה לספר בפרק על הגנרלים, והם במקום החמישי המכובד. מה שאומר שרקע צבאי עדיין שווה כאן משהו, גם במטבע פוליטי. אפילו אחרי גנץ, אשכנזי ויעלון, אפילו שיואב גלנט הוא לא שר החינוך שחלמנו עליו, אפילו שיאיר גולן לא תמיד אומר את המילה הנכונה בזמן הנכון. בכל זאת שווה משהו. זה כנראה המשהו שבגללו חיכינו לראות מה יעשה איזנקוט.
אבל כאמור, לא מזה הופתענו. מה שהפתיע היה מה שבא במקום הראשון. הרקע המבוקש, הרקע הנכון ביותר, ובפער לא קטן, למי שרוצה להיות מנהיג פוליטי. מה הרקע הנדרש? רקע פוליטי! ובמילים פשוטות: הציבור רוצה שהפוליטיקאים שלו יהיו פוליטיקאים. לא אנשי רוח, לא מחנכים או משפטנים. תנו לנו פוליטיקאים.
וזה מפתיע, כי באופן כללי הורגלנו לחשוב שהציבור לא כל כך מחבב את הפוליטיקאים שלו, ולא במיוחד מעריך אותם. ד״ר חן פרידברג, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה אומרת כי אמון הציבור באחד המוסדות הפוליטיים החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית מצוי בשפל עמוק. לדבריה, רק 26% מאזרחי ישראל נותנים אמון בכנסת, 80% סבורים שחברי הכנסת דואגים יותר לעצמם מאשר לציבור ושני שליש סבורים שהם אינם מבצעים את תפקידם.
האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"
בסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 70% מהנשאלים לא הסכימו עם הקביעה ״בסך הכול רוב חברי הכנסת עובדים קשה ומבצעים את תפקידם בסדר״. שיעור הישראלים שיש להם אמון בממשלה מסתובב באזור ה-20%. שיעור אלה שיש להם אמון במפלגות עוד יותר נמוך (לנתונים, חפשו בדאטה ישראל). שליש מהישראלים אומרים שאין להם בכלל אמון בכנסת. כמעט מחצית (43%) אומרים שיש להם די מעט אמון. מדד הדמוקרטיה מלמד על ירידה הדרגתית באמון בשני העשורים האחרונים.
ובכל זאת, זה מה שהציבור רוצה בהנהגה: פוליטיקאים. כלומר, מי שבאים מהכנסת או מהממשלה. מי שמידת האמון בהם ירודה. איך נסביר את זה? לא קל להסביר, אבל אפשר לנסות. הנה הצעה שיש בה גוון של מחמאה לציבור הישראלי על מידה של בגרות: הציבור חכם ומבין שהפוליטיקאים הם כנופיה בעייתית שלא תמיד ראויה לאמון. ומצד שני, הוא חכם ומבין שפוליטיקה היא מקצוע שמחייב מומחיות. נחמד שיהיו כמה גנרלים, ואנשי עסקים, ואולי אפילו אנשי רוח. אבל פוליטיקה עושים אנשים שמומחיותם פוליטיקה. לא רב אלוף גנץ. לא רב אלוף יעלון. גם לא הרב שי פירון. גם לא הכלכלן מנואל טרכטנברג. גם לא הד״ר לתלמוד רות קלדרון (כולם אנשים נפלאים, ששמותיהם פשוט קפצו לי לראש תוך כדי כתיבה).
שימו לב לטבלה: יותר ממחצית הישראלים סבורים שפוליטיקאי (או פוליטיקאית) זה הרקע הנכון למנהיגות (בעדיפות ראשונה, שנייה או שלישית). את הציון קבענו בשקלול של שלוש העדיפויות, ציון גבוה יותר למקום ראשון, פחות לשני, עוד פחות לשלישי. לצד הציון שלנו, הוספנו את הנתון הפשוט יותר: סיכום כל האחוזים. אלה מבטאים את שיעור הישראלים שדירגו כל אחד מהרקעים והמקצועות במקום ראשון, שני או שלישי.
נסו לשבץ בטבלה הזאת את הפוליטיקאים שאתם מכירים. מי ותיק בפוליטיקה (נתניהו, סער, דרעי). למי יש רקורד ניהולי (בנט). מי היה דיפלומט (נתניהו). כלכלן (זליכה, ולא נראה שזה מועיל לו הרבה). איש או אשת צבא (שימו לב לאורנה ברביבאי). אם רוצים לתמוה על סדר העדיפויות הישראלי, אפשר לתמוה על מקומם הנמוך של ראשי הערים. ומצד שני, זה עוזר להסביר מה קרה לרון חולדאי. אפשר גם להזכיר את ההערצה הכללית לרופאים ורופאות, מה שלא מתורגם לתמיכה בהם כפוליטיקאים. שיישארו איפה שהם מביאים תועלת. חבל לבזבז אותם על עניינים אחרים.
כך או כך, הנה הטבלה המלאה. ובפעם הבאה שתרגישו צורך להתלונן על הפוליטיקאים, ולייחל להחלפתם באנשים מוצלחים יותר, זכרו את הטבלה הזאת. זה מה שרצינו – וזה מה שאנחנו מקבלים.
