ב-25 בינואר 2011 ניתן אות הזינוק למהפכה במצרים. צעירי המדינה רצו להפיל את הרודן, אבל הצעירות רצו הרבה יותר. עשור אחרי, חזרנו בהסכת "עוד יום" לנשות המהפכה. האם מי שביקשו לשים סוף למגפת ההטרדות המיניות השיגו את מטרתן?
האזינו לפרק בהסכת "עוד יום"
סמירה איברהים, הייתה בין המפגינות בכיכר תחריר. בעדות שצילמה לערוץ יוטיוב בשם "יומני תחריר", המתעד את הקולות מהמחאה, היא סיפרה על האירועים באותה שנה, והמעצר שלה. "ההפגנות התחילו ונשארנו ברחוב כל הלילה. המשטרה התחילה לתקוף אותנו, ורצנו ברחובות. הם עצרו אותי ביום למחרת. שפכו עלינו מים, חישמלו אותנו, העליבו אותנו בצורה בוטה ביותר. דמייני אנשים שיורקים עליך, מעליבים אותך, מכים אותך בפנים עם נעל. הם ניסו לגרום לנו להתחרט על 25 בינואר".
החיילים פחדו שהעצורות יתלוננו שהן נאנסו במעצר. אז כדי להוכיח מראש, שהם לא עשו כלום, הם הביאו אותן ל"רופא". הוא אמור לבדוק שהן עדיין בתולות. והבדיקה הזאת נעשית בחדר עם חלון פתוח, כשכל החיילים האחרים שעוברים שם יכולים לראות. בעיניים דומעות סיפרה סמירה שהיא רצתה למות: "זו השפלה. הם שוברים אותך. הם שוברים אותך כדי שלא תדרשי את הזכויות שמגיעות למדינה שלך".
סמירה תבעה את הרופא והפסידה בבית המשפט. אבל הנושא עלה לסדר היום וכל כלי התקשורת סיקראו אותו. גם ברחבי העולם ואז במצרים מחליטים לאסור את אותן בדיקות ידועות לשמצה, בדיקות קרום הבתולין, ואז למעשה במאבק הזה היא ניצחה. ד"ר איריס פרוכטר רונן היסטוריונית וחוקרת תרבות, מיגדר וקולנוע בעולם הערבי מאוניברסיטת חיפה, סיפרה על השינוי שהתחולל מאז: "מה שכן הצטרף למחאות ב-2011 היא באמת האג'נדה החדשה או סדר היום, שבו נשים באמת ביקשו לקדם את כל מה שמכונה בעצם נושאים נשיים או מגדריים. שהם הביאו איתן לכיכר, תופעות שהן פרקטיקות נהוגות כבר הרבה מאוד שנים במצרים למשל כדוגמה של מילת נשים". "אם אנחנו משווים את מה שקורה בעולם עם כל הקמפיין של מי טו, כמובן שבמצרים הוא התחיל עוד קודם לכן, כבר ב-2011. זאת תופעה מאוד ייחודית ומעניינת למצרים שהלכה ותפסה אחיזה גם ביתר מדינות העולם הערבי", הוסיפה פרוכטר. את מחאות האביב הערבי מתדלקות באותה תקופה הרשתות החברתיות. גם הנשים נמצאות שם. במחאות האלה, הטכנולוגיה בשילוב חכמת ההמונים, עוזרות לנשות מצרים להילחם בהטרדות. ב-2011 הן מעלות לאוויר אפליקציה שנקראת מפת ההטרדות מפה שמרכזת דיווחים על הטרדות או תקיפות מיניות של נשים, ומסמנת אותן על מפה. זו גם מפת אזהרה למי שמתכננת לצאת להפגין, ותהיו בטוחים שבמפה הזאת, כיכר תחריר היא אזור אדום בוהק. בשלב הזה, אחרי התפטרותו של מובארק ההנהגה המצרית עוברת טלטלה. ב-2012 מתקיימות בחירות לנשיאות ונבחר מוחמד מורסי, נציג האחים המוסלמים. מהר מאוד, מבינים הגברים והנשים של מצרים שלא זו המהפכה שהם כל כך חיכו לה. זו לא הסיבה שהם יצאו לרחובות. המחאה חוזרת לרחובות ומורסי הודח. לשלטון עולה הגנרל עבד אל פתח א-סיסי והצעירים חושבים שזה השינוי שייחלו לו. אחד הדברים שהכי זכורים מתקופת אסיסי אחרי שהוא נבחר זו התמונה של אסיסי מבקר בבית החולים אישה שהותקפה מינית בחגיגות הניצחון שלו בכיכר תחריר. הוא הגיע עם זר פרחים ואמר מול המצלמות שהוא מתנצל – זה היה מעשה חסר תקדים. עצם העובדה שכיום הטרדה מינית נחשבת לעבירה פלילית זה הישג. עצם העובדה שהיום יש יותר מודעות לנישואי נשים קטינות במצרים כולל ניסיון של השלטונות למנוע את התופעה, זה הישג. אגב צריך לומר שגם בזירה הפוליטית אנחנו רואים הרבה יותר השתתפות של נשים. הקול של האישה נראה שמצרים צועדת בכיוון הנכון גם אם באיחור אופנתי. הנה, שנתיים אחרי שמי-טו סחף את העולם המערבי, הוא הגיע ב-2020 גם למצרים. צעירה בשם נאדין אשרף פתחה חשבון אינסטגרם אנונימי שבו היא סיפרה על בחור צעיר ועשיר שנהג לתקוף מינית נשים ולחמוק מעונש. התוצאה הייתה מהירה מאוד: בתוך שבוע התוקף הסדרתי נעצר, לעמוד נוספו 70 אלף עוקבות ועוקבים, ונפתחה (שוב) תיבת פנדורה של סיפורים ועדויות של נשים על תקיפות מיניות, סיפורים שכבר לא יישארו במגירה. רועי קייס מסביר במבט לאחור את ההשפעות: "יש הרבה ביקרות על מה שקרה באביב הערבי - האם זה כישלון? האם זה הצלחה? בעיקר אנשים חושבים שזה כישלון כי אנחנו נמצאים בתקופה שכביכול אנחנו לא רואים את הדמוקרטיות שעליהן חלמו במערב. אבל אני חושב שדווקא בהקשר של הנשים אני כן חושב שראינו פה משהו חיובי. יש התקדמות גם אם היא לא מספקת. עצם העובדה שכמעט בכל המדינות מחוקקים חוקים נגד הטרדות מיניות, שהטרדה מינית הופכת לעבירה פלילית. עצם העובדה שאנחנו רואים קמפיינים של מי טו, שאנחנו רואים בסעודייה למשל השתתפות של נשים בספורט ובשלל תחומי החיים. זה מראה שמשהו באמת קרה פה. נכון, התהליך עוד ארוך, יש הרבה מאוד מכשולים אבל זה מראה לנו שהעשור הזה לא היה אבוד לגמרי. לפחות בעבור הנשים".
נספר גם בזירה הפוליטית גם במרחב הציבורי, תופעת ההטרדות המיניות לא הלכה לשום מקום, אבל היום הגברים במצרים יודעים שמה שהיה אפשר לעשות במחשכים ב-2011 ולפני, כבר אי אפשר לעשות ב-2021.
