יש לי וידוי, המזרח התיכון החדש מאוד מפתיע, אבל לרגע הזה לא האמנתי שנגיע. איש עסקים מדובאי רוכש חצי מהבעלות על בית"ר ירושלים. יש המון סימני שאלה סביב העסקה הזאת וסביב השייח' חמד בן ח'ליפה, הבוס החדש והמסתורי של הקבוצה, אבל השאלה הכי מעניינת היא למה קבוצה, שאף פעם לא שיחק בה כדורגלן ערבי, נרכשת בידי שייח' מאיחוד האמירויות?
לא רק בית"ר ירושלים מחפשת זהב בחצי האי ערב. קבוצות ישראליות נוספות מחפשות רוכשים מהמפרץ עם כיסים עמוקים, ולפני כל שיתופי הפעולה הספורטיביים שמתוכננים עם האמירויות כבר יש לנו בדובאי חלוץ ראשון מישראל. אז למה הרכישה של בית"ר ירושלים כל כך חשובה? כי במשך שנים, הספורט הוא תמונת ראי ליחסים שלנו עם מדינות ערב והמצב לא משהו.
כמה פעמים שמעתם על ספורטאי מוסלמי שהעדיף להחרים תחרות עם ישראלי רק כדי שלא יהיה במגע עם ציוני? ואם כן מתחרים עם ישראלי, אז מתחיל הסרט של לחיצת היד כדי שזה חלילה לא ייראה כאקט של נרמול עם האויב הציוני - אי אפשר לשכוח את הרגע הזה כשאסלאם א-שהאבי גם הפסיד לאורי ששון באולימפיאדה וגם לא הסכים ללחוץ לו את היד. זה די משקף את יחסינו עם מצרים וירדן.
וזה עוד כלום לעומת מה שקורה בזירה של "ציר ההתנגדות", איראן וחברותיה, כשכל ספורטאי שמסרב להתמודד עם ישראלי הופך ישר לגיבור לאומי. ופה נמצא ההבדל הגדול בינן לבין האמירויות ומדינות נוספות במפרץ.
עוד לפני שאנחנו והחברים מדובאי ואבו דאבי הוצאנו את היחסים מהארון משלחות ספורטיביות הגיעו לשם לתחרויות, וההמנון הישראלי נוגן שם בגאון, כשזכינו. מה זה אם לא הכשרת לבבות לקראת המהלך הגדול של נרמול פומבי של היחסים עם ישראל.
וכאן מגיע השפיץ של הנעל הוולה לחיבורים, אם תרצו. ולא, זה לא רק איש עסקים אלמוני מהמפרץ שרוצה לשים צעיף צהוב-שחור ולצעוק: יאללה בית"ר! בשביל החבר'ה באמירויות השותפות בבית"ר ירושלים היא בעצם אמירה "אנחנו מאמינים בשלום הזה עד כדי כך שאנחנו רוצים שהוא יחלחל לכל מקום".
עזבו אתכם מהקטע של שיתוף פעולה יבש ואינטרסנטי, אומרים המשקיעים מהמפרץ. אצלנו לא תקבלו שלום על הנייר, וסרט שלם מלחיצת יד או תמונה של זמרים - אצלנו תקבלו את כל החבילה. מנאומים של מנהיגים ועד החגיגות ביציע. אנחנו רוצים לשמש דוגמה לשני העמים שיהודים ומוסלמים יכולים לעבוד ביחד.
עכשיו בואו, אנחנו לא תמימים, העסקה בין בית"ר לבין השייח' נראית קצת "פישי", אבל באיחוד האמירויות לא ממהרים להכחיש אותה או לסכל אותה. אבל יש מכשולים אחרים שאורבים לעסקה הזאת, הפעם בצד שלנו. לבית"ר כבר היה ניסיון מר עם גורמים מוסלמים בקבוצה. נשאר רק לקוות שהפעם, כשהיד מושטת לשלום הכי חם שיכול להיות, בטדי יתחילו לשיר את "שיר לשלום" לפני כל משחק, טוב, אולי קצת הגזמתי.
