לפני שנה הייתי קמה והולכת לבית הספר, עכשיו אני קמה והולכת למחשב. אני מרגישה שהזניחו אותי. למה? כי אני נמצאת כבר תשעה חודשים מול המחשב. אז מישהו יכול להסביר לי למה אף אחד לא עושה עם זה משהו וכולם מתרכזים בכיתות הקטנות יותר? בכיתה ה' אמור להיות לי מיצ"ב. הוא התבטל רק בגלל שהתלמידים לא הבינו את החומר.
אני לילי ינאי, בת 10 מתל אביב, בבית הספר דוד ילין בכיתה ה' ועם כל הכבוד, אני חושבת שיש הרבה ילדים בעולם, אפילו אני, שיכולים לענות על כמה מהבעיות של משרד החינוך יותר מהר מהם.
אין מספיק מורים, נכון? יש חיילים משוחררים, הם יכולים להשתמש בזה בתור עבודה מועדפת. כמובן, אחר כך הם גם יקבלו סכום כסף מהארגון של עבודה מועדפת. זה יכול מאוד לעזור למורים ולקפסולות. לדעתי הבעיה שהמבוגרים לא מבינים בכלל זה שהזומים כמעט לא עוזרים, לא מלמדים.
שקט הילדים מדברים: משדר מיוחד עם קרן נויבך
זה שתיתנו לנו יותר שיעורי בית או שיעורי בית יותר קשים לא יעזור לנו לפתור את המצב הזה. האמת, זה רק יקשה. אני מפסידה הרבה דברים בקורונה. אני מפסידה דברים שחוץ מזה הייתי לוקחת כמובן מאליו – ללכת ללונה פארק, לבלות עם חברות במסעדה, ללכת לטיול עם המשפחה. מפורים שעבר הייתי רק שבועיים בבית הספר, אולי אפילו פחות, וזה היה רק בספטמבר. חוץ מזה למדתי רק ורק ורק בזומים.
לא חשבתי שאתגעגע לבית הספר, ועכשיו אני גם מוכנה לומר את זה לכל העולם. אצלנו שולחים מערכת אחרת כל יום ב-23:00 בלילה ואני לא יכולה ללכת, לקום מול המחשב, בעוד שלוש דקות שמונה, ולבדוק מה יש לי ורק אז ללכת לארגן את הדברים. זה כבר איחור של חמש דקות. פעם ראשונה קרה סגר, בסדר, בפעם הבאה תשפרו את זה. פעם שנייה – צירוף מקרים, אוקיי, תשפרו את ההנחיות, תתייחסו לזה יותר. אם קרה כבר פעם שלישית, מדברים על פעם שלישית סגר, אז אני חושבת שמשהו שאתם עושים פה הוא לא נכון.
תשנו את דרכי העבודה שלכם ואולי ככה באמת המצב ישתפר. כי עם כל הכבוד, אנחנו עובדים באותה דרך כבר תשעה חודשים ורואים שהיא לא עובדת, אז למה משאירים אותה?
