בהתחלה חשבתי, שהקורונה זה נגיף שהיכה באנושות, כוח עליון, אבל בימים האחרונים אני מגלה יותר ויותר שהקורונה היא מזימה אנושית שמכוונת נגד חרדים - המגפה אולי חדשה, אבל האנטישמיות ישנה.
ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה), אני פונה אליך: כידוע - זה שאתה מרגיש רדוף, לא אומר שלא רודפים אותך. יש שנאה נגד חרדים, בהחלט, אבל גם כשאין, החרדיות מטפחת נארטיבים של רדיפה וגלות, זה חלק חשוב ממנה ולא מהיום. מה שאותי תפס, הוא שנארטיב הרדיפה פורח דווקא היום ודווקא בשני מקומות: ישראל ואמריקה.
אבל למה? הרי חרדים יש בעוד מקומות. גם הם עלולים לחלות בקורונה וגם הם מרגישים את המגבלות במקום שהכי כואב להם, בחיים הדתיים. אז למה הם לא יוצאים למחות ולהפגין נגד רדיפה? איפה היהודים של אנטוורפן, לונדון, מונטריאול, ופאריס? האם הם החליטו לקבל על עצמם בשקט את הגזירות?
המקומות המפנקים אי פעם ליהודים
התשובה לא קשורה לרדיפה אנטי חרדית, אלא לפינוק יתר. לא סתם העימותים מתרחשים באמריקה ובישראל. שניים מהמקומות המפנקים ביותר שההיסטוריה הציעה אי פעם ליהודים. אמריקה וישראל העניקו לבני עמנו חופש דת שכמותו לא היה אלפי שנים: יהודים בעלי מעמד וכוח פוליטי. מזון כשר בכל סופרמרקט, חינוך יהודי, עצם הביטחון להסתובב ברחובות עם זקן וכיפה, להקים סוכה, להדליק חנוכייה, להיות יהודי חופשי ושווה זכויות.
יהודים פרחו בעוד מקומות, אבל רק אמריקה וישראל מציעות לנו חופש דת כמעט מלא. כל אחת מסיבותיה: באמריקה הדגל הוא החופש, חופש לכולם, בישראל הדגל הוא מגן דוד.
לא תמיד זה היה כך. למעשה, לרוב זה לא היה כך. אמריקה וישראל הן נס גדול שקרה לעם היהודי, שהשכיח מאיתנו מהי גלות, מה זה לשלם מחיר על קיום מצוות, מה זה לשלם מחיר על היהדות, מה זה להתמודד הלכתית ומוסרית עם משבר עצום, מגה-כאפה בסדר גודל של מגפה.
ישראל עשתה תפנית מטורפת בעם היהודי, וגם אמריקה, אבל כנראה לא כל מי שנהנה מהן יודע להכיר בהכרת הטוב. קל יותר לפרוק את הזעם על הפריץ, מאשר להתבונן במראה. אז לא צריך ללכת רחוק למסעות הצלב או הפוגרומים, יכול להיות שפשוט כדאי לנו לפעמים להרים טלפון לסבא או סבתא - שיהיו בריאים - ולשאול איך זה היה פעם להיות יהודי.
