בזמן ששר החינוך, יואב גלנט, עדיין לא מפחד מהקורונה ומשרד החינוך ממשיך להתעקש שצריך לפתוח מחדש הכול במתווה הרגיל, כי עד עכשיו הכול היה פיצוץ, יש גופים שמנסים לעשות את זה אחרת ולהתמודד עם המציאות.
מרכז המועצות האזוריות למשל, גוף שמאגד את כל המועצות האזוריות, היכן שלומדים הרבה מאוד ילדים, פנה במכתב בסוף השבוע למשרד החינוך ואמר: תקשיבו, בגלל המבנה שלנו, בגלל שאנחנו פרוסות על שטח מאוד רחב, הילדים בעצם מגיעים מכל היישובים לבית ספר אזורי אחד, יוצא שגם אם לכאורה בבית הספר עצמו הם בקפסולות, מספיק שבאוטובוס יש 50 ילדים ובעצם שברנו את כל הסיפור הזה.
לכן הם אומרים: תקשיב, המתווה לא עובד. בוא ננסה לעשות משהו אחר. הם מציעים, אם התלמידים לא יכולים לבוא אל בתי הספר, בתי הספר צריכים לבוא אל התלמידים. כלומר, במקום שהילדים והמורים והמורות יתקבצו מכל היישובים, מכל הקיבוצים והמושבים לבית ספר אזורי, בוא נשאיר אותם בבית ונלמד על בסיס גאוגרפי.
כלומר, שבכל יישוב או קיבוץ או מושב ייפתח בית ספר קטן, סוג של מאולתר, כן, אין מספיק ילדים בכל יישוב בשביל לפתוח כיתה אז אולי חלק מהכיתות יהיו רב-גיליות. הם מציעים, למשל, שהתיכוניסטים יעשו מעורבות חברתית, ותלמידי י', י"א, י"ב ייתנו הדרכה וליווי לכיתות הצעירות. יש עוד המון הצעות.
מרכז המועצות האזוריות הוא זה שמאתגר את מערכת החינוך, את משרד החינוך, לעשות משהו אחר בזמן שמשרד החינוך מתעקש להמשיך ללכת עם הראש בקיר, בעיקר בגלל שר החינוך. מרי אזרחי לפעמים הוא דבר שלילי, אני לא בעד שאנשים לוקחים את החוק לידיים ופותחים כל מיני עסקים בניגוד להנחיות וכל מיני דברים כאלה. אבל לפעמים, מרי אזרחי כזה יכול להתחיל גם משהו טוב.
