אימא שלי שלחה הבוקר הודעה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלנו, "משפחה אוהבת" קוראים לה בקטע ציני ומודע לעצמו. "בוקר טוב", היא כתבה לאחים שלי ולי, "ביום שישי הבא מתחיל ראש השנה מקווה שכולכם איתנו, רוצה להתחיל לתכנן תפריט". וכדי לפתות אותנו לבוא, היא גם הוסיפה: "הזמנות למנות יתקבלו עד יום שלישי הבא...".
זהו, הגיע רגע האמת, הודעות כאלה נשלחות ברגעים אלה ממש במאות אלפי קבוצות ואטסאפ משפחתיות. והשנה כולנו נצטרך לקבל החלטה, לא רק אם עושים את החג אצל ההורים שלך או אצל ההורים שלו, אלא גם אם בכלל עושים את החג ביחד.
בואו נהיה כנים, הממשלה שלנו הוכיחה שוב ושוב ושוב בשבועות ובימים האחרונים שהיא פשוט לא מסוגלת לקבל החלטות קשות. ההחלטה על עוצר לילי בערים האדומות שנכנסה לתוקף, הייתה אמורה להיכנס לתוקף כבר. ההחלטה אם לפתוח מחדש את מקומות העבודה אחרי הסגר הכללי הייתה אמורה להתקבל במוצאי שבת, אבל בסוף כולנו הלכנו לישון בלי לדעת אם אנחנו נלך למוחרת לעבודה.
זה די ברור שעד ראש השנה הממשלה תחליט מאתיים פעם שיש סגר, מאתיים ואחת פעם שאין סגר, ואז רבע שעה לפני כניסת החג הכול יתהפך מחדש. אז אין ברירה, כל אחד מאיתנו יצטרך לקחת אחריות על עצמו. לא, אני לא קוראת לאנרכייה או למרד, להפך.
סבא וסבתא חשובים לכם? אל תחכו שהממשלה תגיד לכם לא לשבת איתם בחג. יש לכם 30 בני דודים, ראש השנה זה הקטע שלכם? אולי כבר עכשיו תתחלקו לקפסולות. תסתכלו על הממשלה, היא משותקת. אל תצפו ממנה לבוא ולבאס לכם את החג או להחליט בשבילכם מה לעשות, היא כנראה לא מסוגלת.
ואני? אני לא מחפשת תירוץ לא לשבת עם ההורים שלי בחג. אנחנו משפחה קטנה וזאת לא תהיה התקהלות. ורובנו צעירים, ואבא ואימא שלי מבשלים מעולה. כן, אימא, אמרתי את זה. למרות זאת, אני שואלת את עצמי עכשיו אם כדאי שנהיה ביחד או שאולי עדיף שנוותר על החג הזה כמו שוויתרנו על ליל הסדר. מה שבטוח, אני ממש לא אחכה שהממשלה תבוא ותגיד לי מה לעשות.
