קצין משטרה מתועד כשהוא מכה מפגין. הקצין מצדו טוען שהוא עצמו הותקף, אבל אין צילומים שיוכיחו את זה. לכאורה, אפשר היה לפתור את המחלוקת לו הקצין היה מצמיד למדים שלו מצלמה אישית, הרי יש למשטרה אלפי מצלמות כאלה. אבל משום מה בנוהל המבצעי של משטרת ישראל מתנוסס סעיף מפורש שקובע: בעת טיפול בהפרות סדר - השוטרים פטורים מלשאת מצלמות גוף.
מצלמת גוף היא מצלמה שמותקנת על מדי השוטרים, באזור החזה, כדי לתעד את הפעילות מנקודת המבט שלהם. לפרויקט, שהושק בתחילת השנה הקודמת, לאחר פיילוט ממושך ובהשקעה של עשרות מיליוני שקלים, הוצבו כמה מטרות ברורות: ריסון והפחתת אלימות, של שוטרים ואזרחים, הגברת השקיפות של עבודת המשטרה וחיזוק אמון הציבור בה. בניסיון לממש את המטרות האלה חולקו מצלמות לשוטרים שבאים במגע יומיומי עם אזרחים: שוטרי סיור ותנועה. אבל מה עם שוטרי היס"מ ומג"ב, שמטפלים באירועים גדולים עם פוטנציאל גבוה לאלימות?
חברי הכנסת של ועדת הפנים, שמפקחת על המשטרה, שאלו בתחילת החודש בדיוק את השאלה הזאת. נציגת משרד המשפטים, עו"ד גבריאלה פיסמן, הסבירה את ההיגיון מאחורי הפטור ממצלמות גוף בהפרות סדר: לדבריה, מצלמות גוף מספקות רק את זווית הראיה של השוטר, ואילו באירועים המוניים יש צורך בקבלת תמונה רחבה יותר. לכן המשטרה משתמשת שם במצלמות וידאו. הח"כים - בעיקר קואליציה של חרדים וערבים, אוכלוסיות שמכירות מקרוב אלימות משטרתית - לא הסתפקו בהסבר הזה, ולקראת סוף הדיון קיבלו הבטחה מפורשת: הנוהל המבצעי ישונה, לא תהיה מניעה ששוטרים שמטפלים בהפרות סדר יתעדו את הפעילות במצלמות גוף.
אלא שבעת פיזור ההפגנה האחרונה בכיכר פריז לא נצפו שוטרים עם מצלמות גוף. בהעדר מצלמות כאלה, נאלצה המשטרה להסתפק רק בסרטונים שצילמו אנשיה במצלמות וידאו, ופרסמה אותם בניסיון להוכיח שהשוטרים הגיבו באלימות משום שהותקפו מצד המפגינים. אבל גם לאחר צפיה בסרטונים, לא ניתן היה להבין כיצד החלה האלימות.
מדוע שוטרים בהפגנות עדיין לא משתמשים במצלמות גוף, שאלה השבוע ח"כ תמר זנדברג את מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון ידיד, בדיון דחוף שכינסה ועדת הפנים. הוא השיב כי המשטרה נמצאת כבר בתהליך שנועד לצייד גם את שוטרי היס"מ במצלמות גוף. "מחוז ירושלים כבר בהכשרה, ואני מקווה שבחודשים האחרונים כולם יצוידו. זה שובר שוויון, גם לנו וגם לצד השני".
כשזה יקרה, חשוב שהמשטרה תוודא שהשוטרים לא רק מקבלים מצלמת גוף אלא גם מפעילים אותה. היו כבר מקרים ששוטרים "שכחו" להתחיל את ההקלטה או קטעו את הצילום באמצע. באגודה לזכויות האזרח מציינים שבמספר תיקים שהתנהלו בבתי המשפט, שופטים מתחו ביקורת על הפסקת התיעוד או על אי הבאת התיעוד הרלוונטי לדיון, אך למרות זאת, מאז התחלת השימוש במצלמות הגוף לא ננקטו צעדים כנגד שוטרים בגין הפרה של נוהל השימוש בהן.
וכשזה המצב, נשאלת השאלה אם פרוייקט מצלמות הגוף בכלל אפקטיבי? מתברר שלמשטרה אין נתונים אם ועד כמה השימוש במצלמות הצליח להפחית אלימות של שוטרים מול אזרחים ולהיפך. אין גם מידע על תיקים שבהם חומר מצולם ממצלמות גוף סייע להפליל חשודים או דווקא להפריך את ההאשמות כלפיהם.
בדיונים בועדת הפנים של הכנסת, ואפילו בנוהל המבצעי הפנימי שלה, המשטרה מדגישה את חשיבות תרומת מצלמות הגוף לעקרון השקיפות.אבל אי אפשר לדבר על שקיפות, ובאותה נשימה לקבוע בלעדית מה יצולם, מתי ומי יקבל את הסרטון. הרי המשטרה ממהרת לפרסם סרטונים ממצלמות הגוף כאשר הדבר משרת אותה ומחזק את גרסתה ש"האזרח התחיל". אבל כשאזרח מבקש סרטון מאירוע שבו הוא מעורב (אם זה בכלל תועד) לרוב הוא יקבל את התשובה: "מצטערים, אבל זה חומר חקירה".
