חלפו חמישה חודשים מאז פלש לחיינו נגיף קורונה. בחמשת החודשים האלה היו בחירות, קמה ממשלה, מפלגת התפצלו ונשברו, היינו בסגר, יצאנו מסגר, פתחנו קפסולות בכיתות, סגרנו אותן, הפסקנו לטוס, ולא חזרנו.
"מכל הידע, ההילה והגאווה של אומת הסטארט-אפ, לטיפול של ממשלת החירום למאבק בקורונה של מדינת ישראל מתלווה טעם מר בפה, שלא לומר מבוכה קשה. לממשלה יש רק שני כלים לטיפול בנגיף: להטיל סגר ולפתוח אותו" | הטור של @YaronDeckel ב-#השבועhttps://t.co/EwD6SPnGGo pic.twitter.com/vyHkaCoBUP
והשבוע מונה אחרי התלבטות וסאגה, או פארסה, ממונה למאבק בקורונה. איש מנוסה וחרוץ, איש שמבין עניין, מנכ"ל בית החולים איכילוב, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, פרופ' רוני גמזו. נותר רק לאחל לו בהצלחה.
ויחד עם זאת, אחרי חמישה חודשים, נשארנו עם ההרגשה המציקה והמוזרה, שממשלת ישראל יודעת לטפל בקורונה בשני אמצעים: להטיל סגר, ולפתוח אותו. לא הרבה יותר מכך.
אנחנו אומת הסטארט אפ והתחכום, מדינת המבצעים עוצרי הנשימה מעבר לקווי האויב, התעשייה שהעשירה את העולם בפיתוחים טכנולוגיים מופלאים – ומכל הידע, ההילה והגאווה נותרנו עם ממשלה שבאמתחתה שני כלים. כן סגר ולא סגר. אז אחרי חמישה חודשים, ואחרי הקמת ממשלה רחבה שהכתרים שנקשרו לה סיפרו שהיא ממשלת החירום למאבק בקורונה, התחושה המלווה את ניהול המשבר מותירה טעם מר בפה, שלא לומר מבוכה קשה.
