כבר שלושה שבועות שלבנימין נתניהו אין הרבה נחת. תוכניות הסיפוח יצאו לחל"ת, הקורונה יצאה משליטה והעמידה בספק את תדמית הגאון שניסה לבנות לעצמו בגל הראשון, ואפילו המשפט שלו התחיל רשמית שלשום. לא צריך לחפש סימנים עם זכוכית מגדלת כדי לגלות שבנימין נתניהו, כנראה, מפחד. הוא מפחד מתגובת הרחוב, חושש מגל ההפגנות, חושש ממשפטו, ולראשונה נתניהו חושש מבחירות. וכשנתניהו מתחיל לחשוש ששעון החול הפוליטי שלו מתהפך – הוא שולף.
סימני החולשה של נתניהו באים לידי ביטוי גם בתוך שורות הקואליציה. העימותים בצמרת התנועה, והעובדה שכל חבר כנסת עושה שבת לעצמו, מבטאת את התסכול של חברי הכנסת, גם בליכוד מיצו את תחושת חותמת הגומי שנתניהו משדר להם כבר חודשים ארוכים.
כל כך הרבה שגיאות עשתה הממשלה בראשותו של נתניהו בניהול המשבר הזה, גם בצמרת הליכוד לא מוכנים לשלם את המחיר ביחד איתו. המשגה העיקרי היה הקלות הבלתי נסבלת שבה איפשרה המדינה לשחרר עובדים לחל"ת, במקום לאמץ מודלים אירופאים שבמסגרתם המעסיקים קיבלו פיצוי ישיר מן הממשלה, בתנאי שהם ממשיכים להחזיק את העובדים אצלם.
נתניהו מבין את מצבו, ולכן עשה שינוי טקטי בסוף השבוע האחרון, שהוא למעשה ניסיון לשנות את תנועת הממשלה הזו במישור האסטרטגי. הוא מחבק את בני גנץ. לאחר שלושה ראיונות שנתן גנץ לערוצי הטלוויזיה ברביעי האחרון, שבהם היה גנץ ביקורתי על נתניהו, אבל עדין, החליט נתניהו לשנות את הגישה לראש הממשלה החלופי.
כבר בתחילת השבוע שעבר איתר נתניהו חוליה מעניינת בכחול לבן, השר יזהר שי, שר המדע. בישיבה שהייתה ביום ראשון שעבר העלה שי את רעיון הסגר הלילי, או סגר בסוף השבוע. נתניהו נדלק על הרעיון. הוא צריך היה המצאה יצירתית, ושר המדע מצא לו אותה.
בזכות שי, המקורב מאוד לגנץ נסלל גשר נוח לתנועה בין שתי המפלגות. ביום חמישי, לאחר מסיבת העיתונאים "צ'ק לכל אזרח", זימן נתניהו את גנץ ושי לישיבה מקדימה, שבה סוכמו הנושאים שיועלו בפורום השרים המצומצם שהתכנס בצוהריים והכין למעשה את ישיבת הממשלה בערב.
בישיבה הזו, ישיבת הגזירות, הובילו גנץ ושי את הקו המיליטנטי ביותר בנושא החמרת המגבלות. שי גם הציג את ההחלטות הממשלה בתקשורת במהלך סוף השבוע. נתניהו הבין, הוא חייב את גנץ לידו. לפעמים משפטים שחוקים, מבטאים את המציאות, "אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה לצד זה". נתניהו הבין שהרחובות בוערים והמחאה בשיאה, נדרשות החלטות יעילות והמלחמה עם גנץ יכולה לחכות.
